קודם התפילה המיוחדת מסר הפוסק שיעור בעיון לכולל חפץ חיים המתקיים במקום, ובסופו נשא דברי התעוררות: “התאספנו כאן להתפלל ולזעוק אל ה’ כמו שכתב הרמב”ם: “מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור”. והביא דברי השל”ה הקדוש שאף אם לפעמים אינו בוכה ממש, או שטבעו כזה שאינו בוכה, לכל הפחות יתפלל בקול נמוך ומשבר כאילו היה בוכה, ועל כך רמז דוד המלך ע”ה בתהלים ‘כי שמע ה’ קול בכיי’ לא אמר בכיי, רק קול בכיי”.
הרב קוק הביא מה שקיבל מרבו מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל בשעת צרה כי אין דרך אחת של חיזוק המתאימה לכלל כולו, כי “לב יודע מרת נפשו – וכל קהילה וכל יחיד יודעים איזה דבר אצלם זקוק לחיזוק”.
בנוסף אמר הגרב”צ כי “אנו אומרים בשני וחמישי ‘כי רבו מכאובינו וצרות לבבנו’, אך בד בבד חובה להודות לה’ על טובותיו וחסדיו ונפלאותיו המרובים עמנו”.
התפילה המיוחדת הסתיימה בשעת לילה מאוחרת בהתרוממות הרוח לאחר שהאברכים הגישו ‘קוויטלאך’ ובהם כתבו בקשות לתפילה כאשר הרב קרא כל שם ושם בפרטות במשך דקות ארוכות.
