בחג פורים לפני מאה שנה פורסמה ב”הארץ” ידיעה מעניינת. התברר, כי לצד היהודים שגרו בעיר העברית הראשונה תחת המנדט הבריטי ב-1926, השתתפו בחגיגות גם חלק משכניהם הערבים. במדור „ביפו ובתל אביב” סיפר על כך העיתון לקוראים תוך שהוא מצטט מהעיתונות הערבית בת התקופה. בעיתון אל ג’זירה, שראה אור ביפו, לא אהבו את התופעה הזו. „יושבי יפו, נשים וגברים, הלכו לראות בחג אסתר או יותר נכון – בחג נקמת היהודים מאויביהם! נערכו נשפים, שבהם אספו כספים רבים, כמובן, בשביל שאיפות פוליטיות” נכתב בעיתון. „הדבר שאנו מצטערים עליו הוא זה, שקצת מן הערבים השתתפו בקרנבל הזה. מה שמכעיסנו עוד יותר הוא השתתפות הנשים המוסלמיות בחגיגות אלו, דבר שאינו לפי כבודן” הוסיפו העורכים.
ב”הארץ” ציטטו גם את העיתון „פלשתין” שדיווח גם הוא על העניין שגילו הערבים בחג היהודי, אך לא מתח על כך ביקורת. „היהודים ערכו חגיגות רבות בתל אביב כמנהגם בכל שנה לכבוד חג הפורים, לזכר אסתר ומרדכי. הם הרבו השנה בנשפי ריקודים עם מסכות, שבהם השתתפו אוהבי הנשפים מבין הערבים”. גם בדיווחי „הארץ” על החגיגות בתל אביב לא נפקד מקומם של הערבים. „בין הקהל הגדול של יהודים וערבים התהלכו מאות מסכות” נכתב באחד הדיווחים מהשטח. „בין הקהל היו גם הרבה אנגלים וערבים” נכתב בידיעה נוספת.
ב-1 במרץ 1926 דיווח „הארץ” בכותרת הראשית על האווירה החגיגית ברחובות תל אביב. „בת הצחוק שנראתה על פניה של תל אביב ביום הפורים מחקה במקצת את הקמטים”, נכתב שם. בהמשך תוארו חודשי החורף הקשים שקדמו לכך, אשר בהם „היינו נחנקים בתוך האטמוספירה הכבדה ששררה בעיר”. החג החגיגי הצליח, לפי „הארץ”, להחזיר לעיר את „הקלות המיוחדת (קלות, שהגיעה לפרקים גם לידי קלות דעת), הרעננות, העליזות, חדוות היצירה”, שאבדו לה תחת תקופה כלכלית קשה. „עליצות זו שהתפרצה ביום הפורים בכל כוח ברחובות, בבתים, עליצות של שמחת תורה בעירה יהודית, היתה בייחוד בשנה זו סימן ברכה”, תיאר העיתון.
ואולם על האווירה החגיגית העיב המשך הדיווח. „ואם ראויה חגיגת פורים זו להיזכר, לפי שהיא מראה על איזה שינוי שבא בחייה של העיר, הרי כדאי לציין כאן גם את צדדיה השליליים”, כתב „הארץ”. „כל ביקורת מותרת בפורים, כל הלצה כשרה, חוץ מזו שאינה יודעת מידה וגבול”, נזף העיתון בקוראים. „ההפרזה הליצנית בעניינים פנימיים וחיצוניים, ההפרזה המזיקה, אינה שוב בגדר הלצה…אין מקום להלצות זולות, שאין בהן אפילו ממידת ההומור של תלייה” הוסיף העיתון.
כדי להבין במה בדיוק מדובר צריך להמשיך לעלעל בדפי העיתון בני מאה השנים, ולחפש את הפירוט בדיווחים מלב החגיגות. „רושם חזק עשתה על הקהל גם התהלוכה של הקברנים לבושי שחורים, שנשאו על גבם ארון שחור ועליו כתובת המנדט” תיאר „הארץ”. מוטיב הקבר שב גם בתחפושת אחרת: „על האבטומוביל של ‘תוצרת הארץ’ התנוססה מצבה שחורה לכל בתי החרושת שהוכרחו להפסיק את עבודתם מפני שהקהל מעדיף את תוצרת החוץ”.
עורכי „הארץ” לא אהבו את ההומור השחור הזה. „היכן כאן ההלצה? למי אנו לועגים?” תהו. „הקרנבל התל אביבי הולך ונעשה מנהג יפה, מעין הפסקה בריאה ודרושה של מרוץ גלגלי החיים, מעין מנוחת נפש לאחר טרדותיהם ופגעיהם של ימות החול. אבל גם הוא צריך להיות במסגרת ציבורית ונתון לקונטרולה ציבורית, כדי שלא יקבל צורה אנארכית, מחוסרת סגנון וטעם ואחריות מצד המשתתפים בו במקומות של פומבי ובציבור”, נכתב.
ובכל זאת, היה גם מי שנהנה מהחג. „מבוקר יום השישי לבשה העיר כבר צורת חג. מאות ילדים בתלבשות ומסכות מילאו את הרחובות…ואחריהם נהר קהל גדול, שעינו לא שבעה לראות את המחזה הנהדר. בחנויות ובבתי הקפה היתה צפיפות מרובה והעיר היתה מלאה אלפי אורחים שבאו באבטומובילים, ברכבות ובעגלות” דיווח העיתון. הכותב התפעל במיוחד מפעלולי תאורה שהתקין „המהנדס החשמלאי”, שכללה „פנסים מתנועעים ומסתובבים ורוקדים בין עצים”. ואולם רגע השיא של האירוע, שהתרחש בגני התערוכה, הגיע כשנכנסה לאולם אסתר המלכה. „השאון וההמולה באולם התגברו…כל הקהל הריע לקראתה ועבר בסך לפניה” נכתב.
בפרסים שחולקו למשתתפים בתחרות התחפושות זכו, בין היתר, „תלבושת חקלאית”, „הודי” ו”הפרופסור”. „הארץ” התרשם במיוחד מתחפושת שכונתה „ככה יעשה לאיש אשר גראבסקי חפץ ביקרו”, והתייחסה לראש ממשלת פולין באותה תקופה, אשר תוכניתו הכלכלית הצרה את צעדיהם הכלכליים של יהודי פולין. התחפושת כללה „שולחנות וכסאות שבורים, יהודי רצוץ ושבור תחת משמר שני חיילים פולנים המחלקים לו מהלומות”.
בנשף אחר, שנערך בקולנוע „עדן”, „היו תלבושות ומסכות מעניינות”. בפרס הראשון זכתה „צעירה מלובשת בשמלה מצבעי הגדוד העברי תחת משמר כבוד של שני חיילים מן הגדוד”. מאה שנה חלפו, אך כפי שדיווח „הארץ” בזמן אמת, „מי שראה הפעם את החגיגה בתל אביב קיבל רושם שלא יימחה”.
