נטע ברזילי וגיא רפאל, שהיו זוג כשנה וחצי התיישבו לראיון חשוף היום (שישי) באולפן שישי של קשת 12, שבו הניחו את האמת על סיום יחסיהם. הניוז המרכזי העולה מהשיחה אינו הפרידה עצמה, אלא המניע לה: התמודדותו של גיא עם פוסט-טראומה קשה בעקבות שירות מילואים במלחמה, והשפעתה ההרסנית על המרחב הביתי המשותף.

השבר שאחרי לבנון: „פתאום זה גבר זר”

עם חזרתו של גיא משירות מילואים בלבנון, המציאות בבית השתנתה מהקצה אל הקצה. ברזילי מתארת את המפגש עם אדם שהיא אינה מכירה עוד: „זה היה מאוד מפחיד. פתאום זה גבר זר. עם מי אני אשן הלילה? מה קורה?”. גיא עצמו לא מכחיש את המצב ותולה זאת בתגובות אינסטינקטיביות של חיה פצועה: „חיה פצועה פוגעת במי שבא לטפל בה… הראשונה להיפגע היא מי שרוצה בטובתך”.

השגרה הפכה למבצע הישרדות. נטע מצאה את עצמה בתפקיד „הפרויקטורית של ההחלמה שלו”, מנהלת לוגיסטיקה של נפש מרוסקת בזמן שהיא עצמה נמחקת. כשהיא מתארת את רגעי השפל, היא לא מדברת על ויכוחים, אלא על פחד פיזי: „הבנתי שהבן זוג שלי בסכנת חיים, וכל חפץ בבית הוא חפץ אפשרי”. במצב כזה, האהבה הופכת לנטל, והנוכחות של בן הזוג הופכת ל”טריגר” שמצית מחדש את הטראומה.

הפרידה וההבנה המשותפת

ההחלטה על סיום הקשר התקבלה לאחר התרוקנות משאבים נפשיים של שני הצדדים. רפאל, שהוביל את הניתוק, השתמש בדימוי של מעבורת חלל שכילתה את כל מלאי הדלק שלה כדי להסביר את הצורך שלו לעזוב. הוא תיאר תקופה שבה ניהל מתקפות תדירות כלפי ברזילי, כאשר כל תגובה מצידה נתקלה בשלילה מוחלטת. נקודת ההכרעה הגיעה מתוך הבנה שלו כי הקשר מסב נזק לשניהם, אותה ניסח לברזילי באמירה: „אם תישארי איתי, לא תראי את עצמך”.

השינוי שברזילי עברה

לצד הטלטלה הרגשית, ברזילי עברה שינוי פיזי דרמטי שזכה לתהודה ציבורית רחבה. בראיון היא מבהירה כי הירידה במשקל לא נבעה משיקולים אסתטיים או משינוי ב”אג’נדה” של דימוי גוף חיובי, אלא מכורח רפואי. הליך הקפאת ביציות היה המניע הישיר לשינוי, לאחר שגורמים רפואיים קבעו כי המצב ההורמונלי אינו מאפשר את ביצועו באותה עת.

המניעה נבעה מחוסר איזון פיזיולוגי ותיאור של הגוף כנמצא ב”בלאגן מטורף”, מצב שחייב עבודה מאומצת על הבריאות כדי לאפשר את התהליך. המטרה הסופית של השגת יכולת להפוך לאם בעתיד הפכה למנוע המרכזי מאחורי ההחלטה לשנות את הרגלי התזונה ואורח החיים.

„עשיתי את השינוי שלי מסיבות בריאותיות,” היא מבהירה, ודוחה את הניסיונות לצמצם אותה להגדרות של „היי גדולה” או „היי קטנה”. מבחינתה, המראה החיצוני נותר משני ליצירה, כשהדגש נשאר על היכולות המקצועיות: „הכישרון שלי תמיד היה הדבר, לא איך שאני נראית”. המאמץ לשמירה על הגוף מוצג כהכרח שנועד לאפשר לה המשכיות אישית ואמנותית בטווח הרחוק, ולא כניסיון לרצות את הציבור או לשנות את עמדותיה המוכרות בנושא דימוי גוף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו