נטע ברזילי היא לא הנטע שאתם זוכרים מבימת האירוויזיון. היא גם לא נטע שירדה 50 ק”ג ממשקלה. היא הייתה מאושרת עם בן הזוג, גיא רפאל – אבל אז פרצה המלחמה – ונטע מצאה את עצמה מתמודדת עם הפוסט-טראומה של גיא בעקבות השירות בעזה ובלבנון. עכשיו, אחרי שהם נפרדו, נטע וגיא מספרים לאיתי סגל באומץ את מה שבדרך כלל נהוג להסתיר עמוק-עמוק בארון
„זאת סמיילי הכלבה הטיפולית של בן זוגי לשעבר”, אומרת נטע ברזילי, כשהיא מלטפת את הכלבה של גיא רפאל. „הוא יושב פה מאחורייך, כי לא רציתי לעשות את הריאיון הזה בלעדיו, והיא לא עוזבת אותו”.
לטובת מי שלא מבין, מה זה כלבה טיפולית?
„זאת בעצם כלבת שירות, שבמקרה שלנו הוצמדה לגיא כדי לתמוך בו, והיא אולי העזרה הכי גדולה עבורו, יותר מכל טיפול אחר”.
סמיילי הייתה שם תמיד בתחילת הקשר או שהצטרפה?
„גיא קיבל אותה ביום שהוא נפרד ממני. מעולם לא קינאתי בכלבה, לא חשבתי שזה יקרה, אבל אני מקנאה בה. היא מקבלת ממנו מילות אהבה שהוא בחיים לא אמר לי. מטורף”.
אנחנו לא רגילים לראות ככה את נטע. מי שלקחה תמיד את הבאסה בסבבה, מתיישבת עכשיו לריאיון אמיץ יחד עם בן הזוג לשעבר, גיא, כדי לדבר על מה שרבים מעדיפים להדחיק – הפוסט-טראומה שלו, זו שהתפרצה אחרי שחזר מהמלחמה והביאה גם להחלטה להפריד כוחות, אבל להמשיך להילחם יחד.
נטע: „תשמע, אני חושבת שזה באמת דבר מאוד גדול שלנו לדבר כזוג פרוד על חוויה שהיא גדולה יותר מאיתנו”.
גיא: „תראה, אפילו אין לי את ההתייחסות לזוג פרוד, אני טרקתי הכול, לא כי זה לא היה טוב, טרקתי כי לא היה לי אותי”.
איך הכרתם?
נטע: „חברה שלי בעצם דרך אפליקציה שידכה לי בליינד דייט עם גיא. היא לקחה לי את הטלפון וחיפשה מישהו. הוא כתב: ‘יש לי את הפחית קולה מהרגע שזכית באירוויזיון, מוכן להוכיח את זה וגם דברים אחרים’. ואז היא כתבה לו: ‘מעולה, איך אתה בשמונה?’ וזהו, ואז הלכתי לראות אותו בשמונה. ונשמטה לי הלסת. אני ראיתי את האיש הכי חתיך שראיתי בחיים. חיוך כאילו… באמת, התרחב לי הלב כשראיתי את זה.
„אני הייתי בגמילה מסוכר והוא בדיוק חזר מעזה, והוא שמע שתזונה טובה יכולה לתמוך בנפש אחרי אירוע מהסוג הזה, ופשוט ישבנו בבית שלו ושתינו מים”.
„אתה לא מבין שאתה פצוע”
מהדייט הראשון היה ברור שיש כאן משהו אחר. היא זמרת מצליחה, הוא אנליסט פיננסי, ובין שני העולמות האלה נולד סיפור אהבה.
נטע: „אמרתי לו: ‘נמאס לי לשחק. אני לא רוצה יותר. אני מחפשת להשתקע, אני מחפשת אבא לילדים שלי. כאילו, ‘אל תשחק איתי’. וראיתי בו את כל הדברים האלה. אני חייתי עם איש מתפקד, עם דירה נקייה ומצוחצחת, עם עציצים חיים ומשגשגים ולב ונתינה אין-סופיים. הרגשתי שממש מצאתי את הבן אדם שלי, ואז הוא קיבל צו ללבנון. מלחמה. ואני מבינה שאנחנו בצרות. בן זוג שלי בסכנת חיים – נכנסתי איתו לבוץ”.
איך הכול התחיל?
„כשהוא חזר מלבנון, קצת אחרי זה התחילו התעוררויות בלילה. כאילו שלוש, כל לילה בשלוש. והוא לא מבין למה הוא לא מצליח לחזור לישון. או בלילות, בבקרים, כשהוא כן מצליח לחזור לישון, כשהוא קם הוא מרגיש כאילו הוא עבר איזשהו קרב, הוא מרגיש עייף מאוד.
„הוא היה עושה פה ישיבות עבודה, והייתי שומעת שהכול בסדר. ולא היה נראה כאילו הקרקע נשמטת לו מתחת לרגליים. וגם אמרתי: ‘טוב, זו תקופה, הוא בדיוק חזר מלבנון, זו תקופה עד שמצליחים לחזור’.
„אבל זה היה מאוד מפחיד. זה פתאום גבר זר. האם אני אישן איתו היום בלילה? מה קורה?”, היא מחדדת.
פחדת?
„כשהיו רגעים שהוא ירד במדרגות באמצע הלילה כי הוא לא מצליח לישון, אז כן”.
גיא: „בהתחלה אתה לא מבין שאתה פצוע, אתה לא רוצה להכיר בזה שאתה פצוע. וכשאתה מבין שאתה פצוע ובאים לעזור לך ואתה נושך. אז אחר כך כואב לך על זה שפגעת במי שבעצם בא לעזור לך ואתה מבין את זה מאוחר מדי. זה אינסטינקט חייתי שקשה להסביר אותו, זה פועל על אוטומט”.
נטע: „גיא אמר שהוא חשב מחשבות רעות, אבל אף פעם לא העזתי לשאול מה זה מחשבות רעות. ואז זה הרגע שאני מבינה שהבן זוג שלי בסכנת חיים, ושכל חפץ בבית זה חפץ אפשרי. זה היה מאוד מפחיד לשמוע את היצר הזה. זה יצר שאני לא מכירה, שאני לא יודעת איך זה בכלל אפשרי לחשוב דברים כאלה”.
גיא: „באותו רגע אתה לא רואה כלום. אומרים שיורד מסך שחור, וכאילו העיניים הופכות להיות שחורות והכול כבר לא מעניין, הכול כבר לא חשוב”.
„אמרו לי שצריך פסיכיאטר דחוף”
גיא הוא אחד מ-20 אלף ישראלים שנוספו מאז 7 באוקטובר לרשימת המתמודדים עם פוסט-טראומה.
נטע: „מהר מאוד התקשרתי לכל מיני אנשים שהכרתי והם אמרו לי שאני צריכה פסיכיאטר, ממש דחוף. אנחנו נוסעים אליו בחירום, ב-12 בלילה, כי היה לי יום שלם של הופעות. אני מסיימת הופעה, בוכה בטלפון לאנשים – כאילו מה אני עושה? אני לא יודעת מה קורה בבית.
„הפסיכיאטר מחלק לנו שאלונים, שזה שאלון פוסט-טראומה ושאלון דיכאון מג’ורי. שאלון דיכאון. וישר ביקשתי גם כן שאלון. אנחנו מקבלים את השאלונים ויש שם ‘כמה רע אתה מרגיש בין אחת לארבע’, ‘כמה לבד אתה רוצה להיות בין אחת לארבע’, כל מיני דברים כאלה. ואני רושמת אחד, אחד ואני גאה בעצמי. ואז אני מציצה לו בשאלון שלו ואני רואה ארבע, ארבע על הכול. ואני מבינה שאנחנו בצרות.
„התנהגתי כמו במין מצב חירום כזה. חשבתי מה עושים? לא הבנתי מה זה, לא הבנתי מה זה פוסט-טראומה, לא הבנתי שזה מסע ארוך. החל מאותו רגע אני אומרת לו: ‘גיא, אני זכיתי באירוויזיון, כן? אני כול-יכולה. כולם בספיד דייל שלי, ואני מושכת את כל הטובות’. אתה יודע, שיש לך איזה חבר טוב, ויש לך כרטיס אחד ובקשה טובה… פתחתי פה את המזוודה של הטובות שאפשר למשוך”.
אמרת נרים את כל העולם?
„כן, אנחנו נסענו לרטריט שעולה 20 אלף שקל לשבוע, שאתה אוכל בו רק אוכל טבעוני ועושה אמבטיות שמש ומתחבר לקרקע, וחשבתי שגם זה יפתור את זה. ואני מגלה שכל יום יש לו שם טריגר אחר. אני כל הזמן שואלת אם הם בטוחים. ‘אתה בטוח שזה פוסט-טראומה?’ כי לגיא יש דרך מדהימה לתאר את הדברים שהוא עובר, וזה לא מאפיין הרבה אנשים עם דבר כזה, הם לא מדברים. וגיא ממש מדבר. הוא יודע להגיד באופן מאוד-מאוד… והוא עדין, והוא לא אלים והוא כזה מתוק. וזה היה נראה כמו משהו אחר, לא כמו הדבר הזה שאני רואה בטלוויזיה.
„אני רואה גבר חזק מולי, עם משמעת עצמית מטורפת, שקם כל בוקר ומתאמן, וקם איתי והולך להתקרקע בים, ואני אומרת: ‘הינה, ננצח את זה. עוד שנייה זה מאחורינו’. וזה רק מחמיר. הפכתי את כל החיים שלי לזה. ופה רגע אני מתחילה לשאול את עצמי מה קרה לי, באופן אמיץ, כי יש לך פה בן אדם בתוך הבית שחווה דבר נורא, וזה הדבר הכי דחוף כרגע. ואתה לא חושב על העבודה שלך שיורדת ויורדת. הכול היה מצב חירום עבורי, אז התנהלתי על אוטומט בכל דבר אחר.
איך נראה היום-יום?
” אתה קם בבוקר ורואה שהעיניים שלו כבר פתוחות, ושהוא יושב על המיטה, ואתה יודע שזהו, אין יום. אין יום, כי הוא לא ישן בלילה. ושכל דבר שהוא יגיד יהיה שלילי”.
שזה משפיע באופן מיידי על הזוגיות גם?
„אין אינטימיות גם, אבל מצד שני, יש אהבה מהגדולות”.
ויש על מה להילחם?
„כשאני הכרתי את גיא הרגשתי נס. זה איש שרואה אותי. אני בן אדם כל כך ספציפי וכל כך מיוחד ושונה. אני מרגישה שאני מדברת חייזרית, ואני מרגישה שהוא מדבר איתי”, היא אומרת ופורצת בבכי… „זה נדיר. יש גם את הקלישאה הזאת שזמרות גדולות זה דבר נורא מאיים, והן כאילו נשארות לבד. כאילו איפשהו כל החיים ליוותה אותי התחושה הזאת שאני אהיה לבד. ואז כשמצאתי את גיא, זה היה כאילו וואו. וכשהוא נמצא בכזה סבל אתה לא יכול שלא לעשות קפיצת הצלה משוגעת כדי לנסות למשות אותו משם. לא חשבתי על עצמי בכלל”.
„מרגישה שהאירוויזיון בגד בי”
„אתה יודע כשניצחתי באירווויזיון”, אומרת פתאום נטע.
זו התקופה שבה נקלענת לסיטואציה.
„אני לא ידעתי שזה יהיה אירוע כזה מכונן. התקופה שבה אני הייתי באירוויזיון הייתה כל כך מזמן שזה היום פשוט משחק אחר. זאת תחרות אחרת. אירוויזיון לא מקדם הייט (שנאה). באירוויזיון לא צועקים בוז בקהל. זה לא אירוויזיון, אני לא מוכנה לקרוא לזה אותה תחרות, זאת לא.
„המקום שאני הייתי בו היה תחרות שווה של מוזיקה, ועכשיו זאת חיה פוליטית שקשה לי מאוד להגיד שאני נהנית ממנה או שאני אהנה לצפות בה. זה מבאס מאוד. אני מרגישה נבגדת, אני מרגישה נעלבת, אני מרגישה מלא מלא דברים. זה ממש מבאס.
„אני חושבת שנועם בתן הוא זמר מדהים ושיש לו המון חן. אני מאוד נהנית מהשיר, כן? זה שיר כיפי. זה אירוויזיון אחר הפעם. הם שינו את שיטת ההצבעה, אי אפשר יותר לאגד את קולות היהודים מהעולם. ואני מפחדת על התוצאות. ואני לא יודעת עד כמה השופטים משוחדים נגדנו או לא, כי ההצבעות כן יהיו פוליטיות גם מצד השופטים. אני ממש מאחלת לו שיהיה לו מדהים”.
טוי היה זוכה באירוויזיון אחרי 7 באוקטובר?
„שאלה ממש טובה, אנחנו לא יודעים. כשזה טוב, זה טוב. זה מאוד קשה כרגע, זה כמעט לא להאמין שזה מה שקרה”.
אהבה ושברה
ועכשיו נטע הולכת, מוזיקלית לפחות, הכי רחוק מהאירוויזיון. בחודשים האחרונים היא כתבה והלחינה אלבום חדש, שבעה שירים אישיים וחשופים שנולדו מהתקופה המסובכת בחייה. אהבה ושברה.
„בנות ובני הזוג של אנשים פוסט-טראומטיים הם קו ראשון להתקפים שלהם, כי הם מראות”, היא אומרת בכאב. „הם מראות לנו כל הזמן שיקופים. ואתה בעצם מתמודד עם זה שאתה הטריגר של בן הזוג שלך להתקפים שלו, כי אתה משקף לו את כל מה שהוא כבר לא. וזאת מראה נורא-נורא כואבת. וגיא מסביר את זה שבהתקף האחרון הזה הוא הבין שאנחנו כמו מעבורת שטסה לחלל ועוברת את האטמוספרה, והוא מרגיש שהוא גומר את כל הדלקים, אז הוא הבין שהוא צריך להתנתק”.
אבל בסוף הפרידה באה ממך?
„לא. גיא נפרד ממני”.
גיא: „נכנסתי לסוג של איזו מתקפה מולה. וכשניסיתי להבין מה קורה, אז כל תשובה שהיא נתנה לי, לא משנה איזו תשובה, הייתה תשובה לא טובה מבחינתי. וברגע אחד פשוט אמרתי לה שאני עוזב, שאני לא יכול יותר. שזה לא החיים שלי, אני לא רואה את עצמי, ושאם היא תישאר איתי, היא לא תראה את עצמה לצידי. היא לא תראה את עצמה אולי”.
מתי הבנת שאת שוקעת?
„כשאתה בתוך מים אתה לא רואה. אתה עמוק בתוך הדבר, קפצת, אתה לא רואה שוויתרת על עצמך”.
„השירים זה מילים שאמרתי לה”
השירים החדשים של נטע עושים את הדבר הכי חשוב שאפשר – מאירים זרקור על אחת הפציעות הכי שקופות שיש, נותנים מקום למי שנפגע ולמי שנמצא שם לידו.
גיא, תחזיר אותי לרגע הזה שאתה מקשיב בפעם הראשונה לשירים, לטקסטים.
„לא הצלחתי להכיל את זה”.
פתאום להקשיב לסיפור שלך, לסיפור שלכם?
„כן, זה היה לי גם קשה. אחד השירים זה מילים שבאמת אמרתי לה כשאני לא בטוב, כשאנחנו רבים”.
נטע: „כל הזמן היה הפערים ש’אני לא מרגיש חי, אבל אני רוצה להיות בשבילך’. וההמתנה, הדבר הזה של כאילו – מתי, מתי? אז הוא היה עונה: ‘גם זה יגיע’. וזה השם של השיר: ‘גם זה יגיע, אני אדם חדש מחר, אני מבטיח’. וכל יום שהיה קשה היינו מסיימים אותו במין ‘מחר'”.
כשאין באמת מחר…
גיא, מה אנשים לא מספיק מבינים על פוסט-טראומטיים?
„שכולם כנראה איפשהו נמצאים שם”.
מה היית רוצה שאנשים ייקחו מהסיפור שלכם?
„פחות שיפוטיות, יותר חמלה לכל אחד”.
אתה חושב שבלי המלחמה ובלי כל מה שקרה, היום הייתם ביחד?
„כנראה שכן”.
„אני מחזירה לעצמי כוחות”
אנחנו עוברים במעבר חד לאימון האגרוף שלה. נטע פרצה בסערה. המוזיקה שלה לא נשמעה כמו שום דבר אחר, והיא לא נראתה כמו אף אחת שראינו קודם. היא הייתה אחרת, גדולה מהחיים, והפכה לסמל של קבלה עצמית. ואז בשנתיים האחרונות הגיע שינוי, מהפך חיצוני דרמטי. וכמו כמעט על כל דבר כאן, גם על זה הדעות לא איחרו להגיע. כשסמל משתנה, תמיד יהיו מי שיחליטו מה זה אומר עליו.
אם הייתי מספר לנטע לפני חמש שנים שהיא תתחיל להתאמן באגרוף, זה היה מצחיק אותה?
„כן. לא ראיתי את עצמי מתאמנת בכלום. בוא’נה, אני ירדתי 50 קילו”.
כן?
„כן”.
ומה עשו לך התגובות?
„זה לא מעניין אותי בכלל. כי זה הגוף שלי. ואני עשיתי את השינוי שלי מסיבות בריאותיות. אין משהו באג’נדות שלי שהשתנה. לצמצם אותי ל’היית גדולה, היית קטנה’?”
לא לצמצם אותך, אבל הרבה ילדות קטנות הסתכלו עלייך, נשאו אלייך עיניים, דיברת הרבה על דימוי גוף חיובי. זה כן מתבקש לתהות על השאלה.
„הכישרון שלי תמיד היה ה-דבר. לא איך שאני נראית. אני מסרבת לחשוב באופן המצמצם הזה. מסרבת. ואם עכשיו אני אשמין חזרה, אני אותו דבר. אני במאבק פנימי עם ההתמכרות של הגוף שלי לסוכר והנטייה הגנטית שלי… לא נטייה, זו תסמונת גנטית שלי שאני חייבת לשמור על עצמי. אני רוצה להיות אימא יום אחד. אני רוצה לתמוך בגוף שלי, אני רוצה לחיות ולעשות אומנות עד גיל מאוחר.
„רציתי לשאוב ביציות, ואמרו לי שאני לא במצב הורמונלי שמאפשר את זה, כי אני בכזה בלגן מטורף. ואז אמרתי – אם אני בכלל ארצה להיכנס להיריון, זה לא משהו שאפשרי. אז אני חייבת לעבוד בזה. החריגות שלי לא מגיעה מזה שאני שמנה. החריגות שלי מגיעה מזה שאני בן אדם מוזר ברמות”.
מ-1 עד 10, עד כמה החיים שלך היום הם באפס מאמץ?
„אני בהחלמה ממה שעבר עליי השנה, אז כל יום יותר טוב. יש ימים קשים, אבל כל יום הוא יותר טוב. זה להחזיר לעצמי כוחות, לחזור להיות גנרטור של עוצמה ושל כוח. והייתה לי שנה שנתתי את כל כולי ולא קיבלתי בחזרה. הייתה פה אהבה ללא תנאי, ונגמרתי, לא היה לי מה לתת החוצה. ועכשיו מתחיל להיות”.
