בראשית מאי 1994, השבוע לפני 32 שנה, שוטרי היס”מ של מחוז ירושלים השתלטו על פעיל תנועת כך – שהוכרזה זמן קצר לפני כן ארגון טרור – שעה שניסה להתפרץ לכיוון ראש הממשלה, יצחק רבין, בכנס בירושלים. הפעיל, נער בן 17, זינק לעבר רבין וצעק: „בוגד, מכרת את המדינה”. השוטרים שליוו את רבין השתלטו עליו והובילו אותו לניידת, אך הוא שוחרר לאחר חקירה קצרה.
בשבוע שעבר חגג אותו פעיל – כעת בתפקיד השר לביטחון פנים – את יום הולדתו ה-50. במסיבה, שבה נכחה צמרת משטרת ישראל, התקבלה שיחת טלפון מראש הממשלה, בנימין נתניהו, שעלה לשלטון ב-1996, חודשים ספורים לאחר רצח רבין. „אפשר לשאול בן כמה אתה?” שאל נתניהו את בן גביר. „בן כמה אתה חושב?” השיב חתן יום ההולדת. „17”, ענה ראש הממשלה והשניים פרצו בצחוק.
התקרית מגיל 17 היתה הפעם הראשונה שבה שמו של בן גביר הופיע מעל דפי „הארץ”. בכתבה נטען כי לא היתה זו הפעם הראשונה שבה רדף אחרי רבין. לפני בחירות 1992, כשרבין הגיע לסיור בשוק מחנה יהודה בירושלים, בן גביר ניגש אליו וקילל אותו. כמה חודשים לאחר מכן, כשרבין הגיע לראיון באולפן ערב חדש בירושלים, חיכה לו בן גביר וקילל אותו שוב.
מאז ובמשך עשרות שנים הופיעו אלפי כתבות על בן גביר, כמעט כולן בהקשרים שליליים מעולם המשפט והפלילים. פעם אחר פעם נעצר. שוב ושוב הוגשו נגדו כתבי אישום, אך ברובם זוכה. „53 כתבי אישום, 46 יצאתי זכאי – זה שיא במדינת ישראל”, התגאה לימים. בסיכום דרכו הפלילית, שפורסם לפני חודשיים, מנה יהושע (ג’וש) בריינר 13 עבירות פליליות שבהן הורשע בן גביר, שכללו פרסום הסתה לגזענות, גילוי הזדהות עם ארגון טרור, החזקת חומר תעמולה לטובת ארגון טרור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, השתתפות בהתפרעות והשחתת פני מקרקעין.
בדצמבר 1995, חודש לאחר רצח רבין, שוב עלה שמו של בן גביר לכותרות. הפעם בשל תסבוכת ביורוקרטית שאליה נקלע, אשר אותה היטיב לנצל לצרכיו. לפי הדיווח ב”הארץ” צה”ל שלח לבן גביר הזמנה להתייצב בלשכת הגיוס כמה ימים לאחר שאלוף פיקוד העורף הוציא נגדו צו האוסר עליו לצאת מביתו, למעט התייצבות בתחנת המשטרה שלוש פעמים ביום. „תהיה לי הזדמנות ראשונה להפר את הצו המגביל את תנועתי, לפי היתר רשמי של הצבא”, הודיע בן גביר. הוא נעצר לבסוף, לאחר שהפר פעם אחר פעם את הוראות הצו המגביל את תנועותיו. ב”הארץ” דווח כי בית המשפט התרשם כי „בן גביר מסוכן לציבור”. „אני אולי מקומם ומרגיז, אבל בוודאי לא מסוכן. למדתי היטב את כללי הדמוקרטיה והחוק ואני מיטיב לנצלם”, צוטט בן גביר בהמשך ב”הארץ”. לבסוף החליט צה”ל שלא לגייסו.
לאחר עליית נתניהו לשלטון, לפני 30 שנה, הפך גם הוא לאחד מיעדיו של בן גביר. בינואר 1997 הודבקו ברחבי ירושלים מודעות הסתה נגד נתניהו. „מי שמסר את חברון למחבלים, מי שמוקסם ומאוהב ברב-המרצחים ערפאת, ומי שנכנע ללחצים של חוסיין מובארק וקלינטון, ימסור גם את ירושלים למחבלים, יפנה את הגולן, יביא אותנו לשפת הכינרת ויחזיר את הפיצוצים לתל אביב! ולבסוף יביא הרס על מדינת ישראל. היום כבר כולם יודעים שביבי זה רע ליהודים”. על המודעה היתה חתומה תנועה חדשה בשם „חזית הרעיון, התנועה להגשמת הרעיון היהודי”. בן גביר הוצג כדוברה. „לטענתו, אין במודעה הסתה, משום שהורכבה ממודעות של הליכוד”, נכתב ב”הארץ”. „רק החלפנו את השם פרס בביבי”, צוטט בן גביר.
כמה חודשים לאחר מכן נסגרו משרדי התנועה בצו של מפכ”ל המשטרה, אסף חפץ, בטענה כי הם משמשים „מקום פעולה של ארגון טרוריסטי”. בערעור שהגישה התנועה נגד סגירת משרדיה הכחיש פרקליטה קשר לפעילות טרור. „מה אתם טוענים? שאתם חסמבה?” שאלה השופטת. „כן גברתי, זו תנועת נוער שמחלקת סטיקרים”, השיב. הפעילות נגד נתניהו נמשכה במלוא המרץ. בכרזות שהפיצו אנשי התנועה שבה היה חבר בן גביר נראה נתניהו חבוש כאפייה עם הכיתוב „שקרן”.
„אנו עובדים במרץ נגד נתניהו. אנשים שבחרו את ביבי קיבלו את אחמד טיבי” הסביר בן גביר. מהליכוד נמסר אז: „מדובר בקומץ קיצונים ממשיכי דרכה של תנועת כך. גורמים קיצוניים ושוליים אלה עיקר עיסוקם בהסתה ובפרובוקציה מתוך תאוות פרסום”. רבע מאה לאחר מכן, בניגוד להבטחה מפורשת של נתניהו, הוא מינה את בן גביר לשר לביטחון לאומי. בשבוע שעבר חגג 50 לצד בכירי המשטרה ושירות בתי הסוהר וכמה עבריינים. „לפעמים חלומות מתגשמים”, נכתב על העוגה לצד איור של חבל תלייה.
