חז”ל אומרים „מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך” (ובארמית: „דעלך סני, לחברך לא תעביד”). כעת ניקח את המשפט המופלא הזה – ונמיר אותו להלכות שמירת הלשון.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 55:

דבר האסור לספרו – אסור לשומע לקבלו

מדגיש החפץ חיים: אם אסור לדבר, אסור לשמוע. „כל דבר שיש איסור על המספר לספרו, כלומר שיש פה דבר גנאי, יש על השומע איסור לקבלו, כגון אם ביזהו במעשה אבותיו או במעשה שעשה בעבר ועתה הוא מתנהג כשורה, או שביזהו בחסרון חוכמתו, כל מה שלמדנו למפרע, אסור לשומע לקבל. כמו כן, יש איסור להאמין ללשון הרע שבכתב, כגון במודעה או במכתב”.

הכי מעניין

בעניין ההיתר לחשוש ללשון הרע

„אפילו שאסור מן התורה להאמין בלב שהלשון הרע ששמע אמת, ואפילו ספק לא יהיה לו בדבר, מכל מקום הצריכו חכמים לחשוש ללשון הרע ולשמור את עצמו או את אחרים שלא יגיע נזק ממנו”. לחשוש זה בעצם להיזהר מאותו אדם, אבל בלי להאמין. רק לפעול בזהירות. „וההיתר הוא דווקא במקום שיכול להגיע מאותו אדם נזק לו או לאחרים”. כלומר, גם מה שמותר לחשוש זה רק אם הוא חושש שהוא יפגע בו.

„הואיל ואסור להאמין לדברים ששמע, לכן מחויב הוא להיטיב עם אותו אדם בכל הטובות שציוותה התורה לכל ישראל, כגון לתת לו צדקה, ואפילו אם לדברי המספר יצא אותו אדם מכלל עמיתך – אסור להאמין לו בזה”.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „שמירת הלשון” שער הזכירה, פרק ט”ו: „קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות”.

שמירת הלשון, שיעור 55:

השכל מחייב שאינו מפסיד מחמת לימוד תורה וצדקה

יש לך שיעור הלכה? אל תפספס אותו! אומר בעל שמירת הלשון: „אדם שלא רצה לבטל את הזמן הקבוע לו ללימוד התורה, איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא יגרע ממנו את המזון שקבע לו בראש השנה? ואפילו אם קרה שעל ידי קביעת העתים לתורה נמנע ממנו רווח ביום זה, אל ידאג מזה, כי הרבה סיבות יש לקדוש ברוך הוא, ואם לא ביום זה – ייתן לו ביום אחר, ויידע בבירור כי עד ראש השנה בוודאי ישלם לו הקדוש ברוך הוא מה שנגזר לו מן השמיים, ואין החריצות וההשתדלות המרובה מועילה מאומה, כי בוודאי לא יתווסף לו כלום על ידי זה שיעבור על רצון הקדוש ברוך הוא ויפריע את הזמן הקבוע לו ללימוד התורה”.

סופו של ממון שהרוויח שלא כדין

„אפילו אם הוא רואה שישנם אנשים שמצליחים בעסקם על אף שמבטלים לגמרי מלימודם – יתבונן היטב ויראה כמה פעמים שקורה להם סיבובים שמתכלה על ידי זה הרבה מממונם. וזהו כסף שאינו שלהם, שעשהו שלא ביושר, או בזמן שהיה להם לקבוע ללימוד התורה ולעבודת השם”.

„וזהו מידה כנגד מידה. הוא ביטל מהתורה ועמל לאסוף הון רב – מוסרים לו בטלנים שנגדו, שיבטלו אותו ממה שעמל, שאפילו אם אין הם הורגים אותו, על כל פנים מפסיד ממונו, שצריך לברוח ולהפקיר רכושו, או לרפאות את עצמו ממכותיהם, ופעמים משמיים נסבב לו איסורים רבים ומחלות גדולות, עד שלבסוף מוציא לצורך רפואתו את הכסף שלא רצה לתת לצדקה. וכמאמרם: בית שאינו פתוח לעניים – פתוח לרופאים”. קרה לכם פעם שפתאום הייתם צריכים להוציא הוצאה משמעותית על הרכב? אולי יש קשר…

„מסקנת הדברים: אם כן, למה לך אחי לאסוף ממון שאינו שלך, או לעכב אצלך כסף שאתה צריך לתת לצדקה, שזהו חלקו של הקדוש ברוך הוא, או לגזול מהזמן שאתה צריך לייחד לקדוש ברוך הוא ללימוד התורה ולעבודת השם? הרי בסוף תוכרח להחזיר על ידי ייסורים וצרות”. ודאי שעדיף לך לקחת את הכסף הזה, לתת אותו לצדקה ולעזור לאנשים, ללכת ללמוד תורה ולקיים מצוות.