ארבע שנים בלבד לאחר קום המדינה באו לבקר אותנו אורחים מכוכב אחר. כך, לפחות, דווח ב”הארץ” ב-1952. „צלחת מעופפת בצבע ירוק בהיר בצורת אליפסה ובמרכזה פס רחב מסתובב במהירות גדולה, נראתה במשך שלוש שניות בחיפה”, נכתב באותה שנה. מקור הדיווח היה „תושב חיפה, שהוא בעל תואר אקדמאי”, אשר סיפר כי „ראה את הצלחת טסה מעל הר הכרמל עד שנעלמה באופק”. בשבוע שעבר החלה משרד ההגנה של ארה”ב לפרסם מסמכים הקשורים לעב”מים כדי ש”אנשים יוכלו לשפוט בעצמם מה לעזאזל קורה פה”, כדברי הנשיא דונלד טראמפ.
ב”הארץ” עשו זאת כבר מזמן. חודש לאחר הצלחת המעופפת החיפאית שוב חזרה חיפה לכותרות. הפעם מוסר הידיעה היה „תושב הכרמל, ששירת בשעתו כקצין בחיל התותחנים”. הוא העיד כי היא „היתה בצורת קלע של פגז, מאורך ומעוגל בסופו, כשמאחוריו נמשכים זנבות אש”. עוד מסר כי „הגוף טס בקו שטוח”, ואז לפתע „זינק במהירות רבה ונעלם”. החיזיון כולו נמשך שש שניות בלבד.
שלוש שנים חלפו וגם תושבי הבירה זכו בצלחת מעופפת משלהם. „צלחות מעופפות נראו אתמול לפני הצהריים בשמי ירושלים על ידי תושבי עין כרם”, נכתב ב-1955. אחד מהם טילפן למערכת „הארץ” ו”מסר על כך תוך התרגשות רבה”. הוא תיאר „חפצים בהירים שטסו במהירות והשאירו אחריהם סימני עשן בצורת משקפיים ועיגולים רבים אחרים”. ירושלים תפסה את מקומה של חיפה כבירת הצלחות המעופפות. ב-1956 „כמה עשרות אנשים בחלקים שונים של העיר” צפו בצלחת מעופפת בשמיה. אחד מהם היה סופר „הארץ”, שהעביר דיווח על „מעין כוכב בהיר מאוד, שזרה אור צהוב לכל הצדדים ועננים דלילים של עשן שחור יוצאים ממנו. הכוכב המוזר נשאר כעשר דקות במקומו”. הפעם סייג העיתון את הדיווח: „היו אנשים שסברו כי לא היה זה אלא כוכב בהיר במיוחד”.
באיחור מה הצטרפה גם תל אביב לחגיגה. ב-1962 נמסר לסופר „הארץ” כי כמה תושבים ראו צלחת מעופפת, שתוארה כ”גוף זוהר באור אדום-תפוז ממצמץ”. במשך שבע-שמונה דקות לא זזה ממקומה, עד כי „לפתע זינק הגוף כלפי צפון והתקדם בקו אופקי ישר עד שנעלם מן העין”. ארבע שנים לאחר מכן דיווח אחד מקוראי העיתון, במדור מכתבים למערכת, על „גוף שמימי בלתי רגיל בגודלו, מוקף הילה בצבע כתום ומנצנץ בחוזקה” שנצפה ברמת גן. הכותב צירף את חוות דעתו וציין: „לדעתי היתה זו צלחת מעופפת”.
ב-1984 דווח בכותרת על „עב”מ בירושלים”. „עצם בלתי מזוהה בדמות קונוס ענק, שפנס אור רב עוצמתי תלוי בתחתיתו, נראה טס במהירות באזור גבעון”, לשון הדיווח. עדי הראייה היו שני שומרים. „לא הייתי מאמין למראה עיני אלמלא היה לצדי עוד שומר, ושנינו ראינו את הדבר יחד”, סיפר אחד מהם. 35 שנים חלפו מאז הדיווח האחרון על הצלחת המעופפת בחיפה וב-1987 שוב הגיעו אורחים מכוכב אחר לעיר. עמי אחראי, בעל מוסך בקריות, סיפר אז ל”הארץ”: „הבחנתי בגוף שניצוצות אש יוצאים ממנו… היה ברק בשמים והגוף חזר ויצר כמה ניצוצות בצבעי לבן ובצבעים אחרים, ולאחר מכן נעלם. במקום שעמד לפני כן נוצרה נקודה אדומה”. למשטרה דיווח כי החפץ „המריא מיד” אך הותיר סימני חריכה.
קצין משטרה יצא למקום בלוויית תושבת העיר הדסה ארבל, „החוקרת תופעות מסוג זה”. השניים „גילו סימני אדמה חרוכה על חוף הים, של חפץ גדול בצורת חצי סהר, באורך שמונה מטר”. השוטר מסר כי הבחין ב”מושב תא הטייס ובלוח הבקרה של העב”מ”. ארבל סיפרה על „דמות טייס בגובה מטר”. אחד המומחים שרואיינו לכתבה טען כי ייתכן שהעב”מ היה בעצם הירח. סופר „הארץ” ירח טל כתב כי „אפשר שהעב”ם לא היה אלא פצצת תאורה”.
קדחת העב”מים בישראל הגיעה לשיאה ב-1997, אז דודו טופז שבר שיאי רייטינג עם ההבטחה שחייזרים יבקרו בתוכנית הטלוויזיה שלו בשידור חי. החייזר היחיד שביקר באולפן היתה ציפי שביט בתחפושת. ח”כ אבי יחזקאל הגיש אז שאילתה לשר המדע „בעקבות ההד הציבורי סביב שאלת הימצאותם של עב”מים בישראל” וביקש לברר „היש בסיס לעדויות או שזה פרי דמיון אנשים”. מנכ”ל משרד המדע, צבי ינאי, השיב: „מפליא הדבר, שבחמישים שנות מפגשים אינטנסיביים כביכול, שמקיימים החייזרים עם פקידים, פועלים, איכרים, עקרות בית ופנסיונרים, לא התקיימה ולו פגישה אחת עם פיסיקאי, ביולוג, כימאי, או אסטרונום לקבלת תמונה מדעית מדויקת על השונה והשווה בין עולמם לעולמנו, בין הטכנולוגיות הנהוגות אצלם לאלו הנהוגות אצלנו”.
