בבית המשפט המחוזי בתל אביב נערך הבוקר (רביעי) הדיון השני בחקירה הנגדית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 2000 (פרשת נתניהו-מוזס), שמייחס לו מרמה והפרת אמונים. נתניהו התייחס שוב במהלך הדיון לשיחותיו עם מו”ל „ידיעות אחרונות” נוני מוזס, שמואשם בתיק בהצעת שוחד והבטחת שוחד. לבקשת נתניהו, השופטים אישרו לקצר גם הפעם את הדיון בשעה וחצי.
התובע עו”ד יונתן תדמור פתח את הדיון בהצגת קטע מעדותו של עד המדינה ניר חפץ, שאמר שהתייעץ גם עם שרה נתניהו „שאמרה שצריך לומר למוזס, שביבי יכול להוריד או למתן את כמות העותקים של ישראל היום בסופ”ש”. נתניהו אמר שאינו זוכר את העניין.
עוד הוא נשאל על שיחה בין חפץ לאיש העסקים ארנון מילצ’ן שבה עלתה האפשרות „להחזיר את המצב לאחור” מבחינת תפוצת ישראל היום. נתניהו השיב: „יש כאן שיח בין שני אנשים, חפץ ומילצ’ן. אפילו חפץ בזמן הזה, מתוך רצון אמיתי, לא מזדון, לפתור את זה. כל אחד משתמש בדברים שהוא שמע, מנסים לרקוח פה איזה סידור, אבל הסידור הזה לא קיים”.
נתניהו התייחס לקידום חוק ישראל היום, שנבע ממצוקה כלכלית שנכנסה אליה העיתונות המודפסת בשל העובדה שהעיתון הופץ בחינם. לדבריו, „לא קידמתי את זה, כי הגישה אצלי הייתה שזה מהלך פוליטי להשתיק את הקול הימני בתקשורת הישראלית”.
התובע תדמור תיאר ניסיונות פשרה בין הזוג אדלסון, הבעלים של ישראל היום, לבין מוזס, ואמר כי „מילצ’ן דיבר על זה בשיחה מאוחרת שבני הזוג אדלסון לא מוכנים יותר לדבר עם מוזס”. נתניהו הגיב: „אני לא זוכר. אני זוכר דווקא דבר אחר, אני פניתי לשלדון כמה פעמים, גם לנוני, ורציתי לעניין אותו למכור את העיתון לשורה של אנשים, לא רק לאדלסון, גם לפאקר ולעוד… האם הם התעניינו ברכישה? כן, הם בדקו את זה”.
תדמור הציג את עדותו של חפץ לפיה בכל האינטראקציות בין מוזס לנתניהו, דווקא ראש הממשלה היה היוזם. נתניהו הגיב היום בדיון: „לא נכון, הקישור המשמעותי שנעשה היה דרך דובי איכנולד (מנכ”ל „ידיעות ספרים” – נ”ב) לא היה ביוזמתי, אלא ביוזמתו. חשבתי שהוא בא בתור מגשר של נוני, לא הייתה לי הוכחה מוחלטת לזה, אבל ברור היה לי שהוא בא ולא אני”.
רישום הפגישה וה”סיוע להקמת קואליציה”
עו”ד תדמור הציג כי הפגישות בין מוזס לנתניהו אחרי הקמת הממשלה בנוגע לחוק ישראל היום והיחסים ביניהם לא נרשמו ביומן הפגישות הרשמי של ראש הממשלה בלשכתו. נתניהו השיב כי הם „נרשמו, אבל לא במקומות האלה. אני חושב שנוני ביקש את זה. אמרתי שתמיד יש איזה רישום. לא חיפשתם מספיק טוב. זה שם, להבנתי זה שם”.
תדמור הקשה והציג את הכללים למניעת רישום פגישות, שהם ענייני ביטחון או פגישות פרטיות, אך פגישה מו”ל עיתון אינה עונה לכל אלה. נתניהו השיב: „יש מעת לעת בקשות שלא קשורות לפוליטיקה, אלא רצונות של מבקר, מבקרת או זמר, מריה קארי למשל, זה קורה. זה קורה עם כל מני סלבס ומנהיגים ערביים”. תדמור הקשה: „מה זה קשור למוזס? הוא לא סלב ולא ערבי”. נתניהו השיב: „אולי הוא מנגן בגיטרה. זה לא שייך, אם מישהו מבקש אני מכבד”. תדמור הוסיף: „מוזס אפילו התרגז שהוא צריך לעבור אבטחה בבלפור. ב-2013 קיימתם 6-5 פגישות? אתה מאשר?”. נתניהו: „משהו כזה”.
תדמור הציג כי איכנולד הגיע לפגישה עם נתניהו ב-2013, ושם ראש הממשלה שיתף אותו בקשיים להקים קואליציה. נתניהו סבר שב”ידיעות אחרונות” יוכלו לסייע, ונקבעה פגישת המשך – הפעם עם מוזס. נתניהו סיפר: „כן. הוא יזם את הפגישה למען האמת. הוא אמר אפילו רק לאשש את זה – ‘אתה יודע? לנוני יש השפעה על כל השחקנים המרכזיים’. הוא חשב שנוני הוא שחקן מרכזי בפוליטיקה, והוא רצה בבירור לעזור לי להרכיב ממשלה, הוא אמר לי ‘בוא, אני אקשר אותך לנוני, אולי הוא יעזור לי'”.
תדמור חידד: „כמובן שאדוני גילה עניין בדבר הזה, אחרת לא הייתה מתקיימת פגישה”. נתניהו אישר: „ללא ספק”. תדמור המשיך: „אדוני חושב שנכון להיפגש איתו כדי לעשות חיבורים להרכבת הקואליציה, ואדוני בוודאי כבר ב-2013 ידע שכל פנייה של אדוני בבקשה לסיוע של מוזס, הפעם בעניינים פוליטיים, מלווה גם במחיר שאדוני יצטרך לתת תמורה שנוגעת לישראל היום”. נתניהו השיב: „קשקוש”.
