הרב דוד סמסון מספר בספרו החדש „מאה רבנים ורבנית אחת” על פועלו של הרב יהודה חזני ועל המאבק שהוביל לחיזוק מעמדו של יום ירושלים כחג לאומי.
הוא מתאר כי הרב חזני הבחין בכך שהשנים חולפות מאז מלחמת ששת הימים, אך יום ירושלים הולך ומאבד ממעמדו הציבורי והלאומי.
הרב סמסון הדגיש כי באותן שנים רק מוסדות מעטים המשיכו לציין את היום באופן משמעותי. „אולי כמה גננות עוד דיברו עם הילדים בגן על איחוד ירושלים ושרו שירים, ובישיבת מרכז הרב עוד אמרו הלל, אבל חוץ מזה, היום החשוב לא קיבל מעמד ראוי כיאה לאירוע ניסי והיסטורי”.
הרב סמסון מתאר כי הרב יהודה חזני החליט לפעול באופן מעשי כדי לשנות את המציאות. הוא ארגן את ישיבות בני עקיבא לעלייה המונית לירושלים במסגרת ריקוד דגלים, מתוך מטרה שכל עם ישראל ישתתף בחגיגות יום ירושלים ולא רק בתי הספר בעיר הבירה.
מאז הפכה צעדת הדגלים למסורת מרכזית ביום ירושלים, כאשר רבבות משתתפים צועדים מגן העצמאות אל הכותל המערבי בשירה ובריקודים. הרב סמסון מציין כי גם ראשי ממשלה נוהגים להגיע לישיבת מרכז הרב ביום זה, ומייחס את ההתפתחות כולה לפועלו של הרב חזני שפעל „במסירות נפש” למען המטרה.
בספרו מתאר הרב סמסון את המפעל הזה כדוגמה לאחריות ציבורית ולאכפתיות יהודית. „זה דבר נפלא ודוגמה לאכפתיות יהודית. ממש מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים”, כתב בהתייחסו לריקוד הדגלים ולמאמצים להפוך את יום ירושלים ליום בעל מעמד לאומי רחב.
בהמשך הדברים מתייחס הרב סמסון גם לתנופת ההתיישבות ביהודה ושומרון ולחלקו של הרב יהודה חזני בהקמת גוש אמונים. כאשר הוא מביט כיום בהתפתחות היישובים ובשגשוג האזור, הוא אינו בטוח שהרב חזני עצמו היה יכול לשער את עוצמת תנופת ההתיישבות שנוצרה לאורך השנים.
הרב סמסון מביא גם סיפור ששמע מדודו על החפץ חיים, שנשאל בשעת מותו אם הוא חושש מן הדין. לפי הסיפור, השיב החפץ חיים כי הוא חושש שמא היה אדם אחד שיכול היה למנוע את המהפכה הבולשוויקית במסירות נפש, והוא פוחד שמא לא עשה די כדי לעצור אותה.
באמצעות הסיפור מבקש הרב סמסון לתאר את תחושת האחריות האישית שלמד מהרב יהודה חזני. „הוא בעצם חי את כל חייו בהרגשה שהוא אישית אחראי”, והסביר כי זו הייתה אחת התכונות המרכזיות שהשפיעו עליו במהלך השנים שבהן שימש את הרב חזני ולמד ממנו.
הרב חזני לימד אותו כיצד לפעול גם כאשר נדמה שאין אפשרות מעשית לקדם יוזמות ציבוריות. „כיצד לעשות מצוות שלא נעשות על ידי אחרים, לארגן תקציבים שלא קיימים ולהקים בתי ספר מאפס, ליצור יש מאין ולהפוך חלום למציאות”, כתב הרב סמסון.
בסיום הדברים מציין הרב סמסון כי את תחושת ההשראה והיכולת להעז קיבל מהרב יהודה חזני עצמו. „את ההשראה, התעוזה והאיך לכל אלה קיבלתי מהרב יהודה חזני”, כתב.
