לאחר תקופה של לבטים החליט עורך הדין זיו מאור, מרצה פובליציסט ואיש תקשורת, להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. באולפן ערוץ 7 הוא מסביר מה הביא אותו להחלטה.

„אני לא מרגיש שיש לי ברירה”, הוא אומר ומספר כי פעילותו מול ובתוך ועדות הכנסת מביאה אותו לתחושה ששם שליחותו הציבורית האמתית, שם יוכל להביא לידי ביטוי את כישוריו ויכולותיו, שם הקב”ה רוצה אותו.

מאור אינו מקבל את הגדרת הפוליטיקאים כולם כבינוניים במקרה הטוב. לדבריו אמנם ישנם מי שניתן להגדירם ככאלה, אך זאת כחלק מהשיטה הפוליטית הדמוקרטית. „זה רע הכרחי בכך שיש לנו דמוקרטיה”, הוא אומר ומזכיר כי לצד הבינוניים ומטה יש גם אנשים טובים בעולם הפוליטי. במבט על מרכיבי הקואליציה הוא מוצא בהם אנשים ערכיים עם יכולות משמעותיות שרק פער ערכי הוא שמנע מהם להשלים את הציפיות של ציבור בוחריהם מהם, ולא מדובר בחוסר מסוגלות שחיתות או חוסר יושרה.

תפיסתו של מאור, בניגוד לאחרים, היא שהמנדט ניתן לדרג הנבחר על ידי העם, ודרג זה אמור לתת הוראות מחייבות לדרגים המקצועיים ובכך לבטא את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בבחירות.

בהמשך הדברים מתייחס עו”ד מאור להרכב רשימת הליכוד, אותה הוא רואה כביטוי לציבור המצביעים ומסביר מדוע אינו מוצא בה עילה שלא להצביע לליכוד בבחירות. מאור גם אינו מסתייג משיטת הדילים שמאפיינת את הפריימריז בליכוד. לדבריו, אמנם הוא עצמו מתקשה להשתלב בשיטת פעולה זו ואינו מחזיק מרשימת עסקנים ופעילים הסרים למרותו, אך הוא רואה בשיטה זו ביטוי לדמוקרטיה, בוודאי ביחס לאלטרנטיבה המתרחשת במפלגות אחרות, שם המנהיג הוא המשבץ את חברי מפלגתו. בליכוד, הוא אומר, יודע הנבחר שעליו לעמוד בציפיות בוחריו על מנת שאלה יבחרו בו לקראת הבחירות הבאות.

גם כאשר קבוצה מסוימת מתאגדת לקידום מטרותיה, כדוגמת נהגי המוניות, מאור אינו רואה בכך טעם לפגם אלא דרך דמוקרטית לגיטימית לקידום מטרות, וזאת על אף שבהחלט יתכן והתארגנויות מסוג זה פועלות ויפעלו לרעתו כמי שאינו מקושר לקבוצות שכאלה.

כמי שמחזיק בעמדת השפעה משמעותית בתקשורת נשאל מאור אם אינו חושב ששם השפעתו גדולה יותר מאשר בכנסת. מאור סבור כי כל אדם מוצא את המקום בו יוכל להשפיע יותר והדברים אינם אחידים, ולכך הוא מציג דוגמאות שונות מהיסטוריית יחסי תקשורת-כנסת, אורי אורבך ז”ל ושרון גל.

חלומו של מאור הוא להיות ממנסחי החוקה לישראל. מעברו הרחוק הוא מספר על התרוממות הרוח שאותה חש כאשר קידם במעט הצעת חוק אזוטרית כעוזרו של ח”כ דאז מיכאל איתן, בתוך כך הוא מספר על המצפן שהוא קיבל על עצמו כמנחה בימים בהם יגיע בעצמו למעמד של חבר כנסת בכלל ויו”ר ועדת חוקה ומשפט בפרט.

מאור מרחיב על המציאות התמוהה של ישראל כמדינה יחידה בעולם שגם מעוניינת בחוקה, כפי שהדברים באים לידי ביטוי במגילת העצמאות, וגם אין לה חוקה כמו עוד שתי מדינות בלבד בעולם, שתי מדינות שאינן חפצות בכך.

חוקה, הוא מסביר, מעניקה יציבות לדמוקרטיה ודיוק תפקידיהן של הרשויות השונות, כולל המגבלות המוטלות עליהן, מגבלות שבהן לא חפץ בן גוריון כאשר סבר שהשלטון טוב מספיק ואינו זקוק לאזיקי החוקה. הלגיטימציה הציבורית שניתנת לחוקה היא זו שמונעת משופטים לפגוע בה ולפעול נגדה.

האם הקרע בעם מרחיק את הסיכוי לניסוח חוקה מוסכמת? מאור סבור שבדיוק ההיפך, חוקות נוצרו מתוך קרע שבהרבה מדינות כלל גם מלחמת אחים, אך היו מדינות שהצליחו להגיע אל היעד הזה ללא מלחמה שכזו. מאור מקווה ומאמין שישראל יכולה להיות אחת המדינות הללו.

בהמשך הדברים מתייחס זיו מאור להשפעתה הרבה של תקשורת הימין על המציאות העכשווית בישראל. דוגמה לכך הוא מוצא באותם רגעים בהם נדרש עו”ד אליעד שרגא לנמק את עצמו בפני בית המשפט שהציב בפניו שאלות קשות. דרישת ההסברים לא הייתה עד לא מכבר נחלתו של השמאל בישראל ובעקבות התקשורת שדרשה תשובות גם בית המשפט מוצא לנכון לדרוש דרישות שכאלה מנציגי השמאל.

לקראת תום הדברים מספר זיו מאור על יחסה של משפחתו ועל יחסם של מקורביו וחבריו להחלטתו להתמודד על מקום ברשימת הליכוד והמעורבות הציבורית פוליטית שלו. רובם לא ממש מופתעים וממילא, חייבים להודות, שמעו על חלומו הפוליטי לא פעם בעבר.