אסור לספר לשון הרע בכל התרחישים והאופנים – להוציא מצב שכוונתו לתועלת ולא לגנאי.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 64:

איסור סיפור לשון הרע בכל אופניו

איסור לשון הרע אפילו על קרובו של המספר

„אין הבדל באיסור סיפור לשון הרע בין אם המספר הוא איש או אישה, קרוב או רחוק של האדם המדובר בו. כל דבר גנאי הוא אסור”.

הכי מעניין

על מי אסור לספר לשון הרע?

„איסור לשון הרע הוא בין על איש ובין על אישה, וגם על אשתו ובית חותנו אסור לספר – אבל אם כוונתו לתועלת ולא לגנותם, ואינו מערב שום שקר, מותר”. למעשה: תועלת זה הנוגדן של לשון הרע.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „כבוד שמיים” פרק א’: „איתא בתוספתא: ‘על שלוש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים – ולשון הרע כנגד כולם’. מפני זה העניין לבד (!) צריך האדם לשמור עצמו מן המידה הרעה הזו מאוד, בהתבוננו שכל הרעות והתלאות שיעברו עליו כל ימי חייו הוא רק עבור הפירות (!) של העוון, אבל עיקר העוון לא נמחה לו ועונשן שמור לו לעתיד לבוא”.

שמירת הלשון, שיעור 64:

תיאור סיבת הפקר ותרומתה

„יש שסיבת הרגל עוונו בלשון הרע בא מצד ההפקר, דהיינו שהוא רואה שדבר זה הוא הפקר אצל הרבה אנשים בעוונותינו הרבים, ואין זה נחשב אצלם לחטא כלל, לכן נתרשל כוחו משמירת לשונו”.

מביא שמירת הלשון את העצה למלחמת בתחושת העצלות הזו: „יחשוב אילו חס ושלום הוא ואנשי עירו היו חולים באיזה מחלות גדולות עד שהתייאשו כל רופאי העיר לרפאותם, ונשמע שהגיע לעיר רופא גדול המפורסם בכל העולם שאין כמוהו ברפואותיו – האם היה מתרשל לשלוח לקרוא לו אולי יוכל לרפא אותו ממצבו הנואש על ערש דווי? ואם היו שואלים אותו ‘מדוע אתה מזדרז יותר מאחרים?’, בוודאי היה משיב: ‘שוטים שבעולם! בדבר שחיי תלויים בו אפילו בספק ספיקא של רפואה, אני צריך להסתכל על אחרים?! כל שכן ברופא כזה, המפורסם בכל העולם שמרפא אפילו מחלה נואשת, וכי אפקיע את חיי בשביל שוטים אלו שאינם חסים על חייהם?'”.

„ואם זה בענייני הגוף, קל וחומר בענייני הנפש, שידוע שמי שינצור לשונו מרע, יזכה לחיי נצח בעולם הבא. ומי רופא נאמן יותר מדוד המלך שאמר ‘מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע!’. ולהפך, חס ושלום – מי שלא ישמור, אין רפואה למכתו לנצח, וגם בעולם הזה יבואו עליו יסורים ומכאובים על ידי זה. על כן, על אחת כמה וכמה שאין לו להסתכל על אחרים בזה, אלא הוא צריך לנסות ולעשות בכל כוחו כדי לשמור על לשונו”.

מביא ספר „פניני שמירת הלשון” את ספר „חובת השמירה” פרק י’: „לקבוע בכל יום זמן ללמוד את ההלכות והמוסר השייך לעשרת הדברים כי מצוי שהאדם יכשל בהם”.