המשנה באבות אומרת: „והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש”. היום נלמד (בין היתר) למה.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 65:

סיפור לשון הרע על קטן

„איסור סיפור לשון הרע שייך אפילו על קטן, אם הסיפור יכול להזיקו או לצערו”.

הכי מעניין

ובכל זאת, מדגיש החפץ חיים כי בקטן הדין אחר: „אופן המותר: אם מתכוון בסיפורו לסלק נזקים שעושה הקטן ולהדריכו בדרך ישרה, מותר. ובתנאי שיידע בעצמו שהסיפור אמת ויראה את הנולד מסיפורו, שלא ייצא מזה דבר מעוקל, כגון שייצא הקטן לתרבות רעה”. הכל מגיע ממקום של תועלת.

איסור סיפור לשון הרע על תלמידי חכמים ועמי הארץ

„איסור סיפור לשון הרע הוא אפילו על עם הארץ, קל וחומר על תלמיד חכם. והמספר על תלמיד חכם, עונשו הרבה יותר גדול”.

„היצר מסית את האדם שלא שייך בזמננו דין מבזה תלמיד חכם, וזו טעות גמורה, כי כל תלמיד חכם הוא לפי הדור. בכל שראוי להורות ויגע בתורה, נקרא תלמיד חכם. והמבזהו אפילו שלא בפניו – עוון פלילי הוא וחייב נידוי. וכל שכן אם הוא מורה הוראה בעיר – האיסור לבזותו חמור הרבה יותר”. וקל וחומר גדולי ישראל שאסור לבזות אותם.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „שמירת הלשון” שער הזכירה פרק ט”ו: „אמרו חז”ל: ‘מחלוקת בבית – סופו להיחרב. מחלוקת בבית הכנסת – סופו להתפזר. מחלוקת בעיר – שפיכות דמים בעיר'”.

שמירת הלשון, שיעור 65:

לשון הרע מחמת נרגנות, או שאומר שמותר לדבר לשון הרע

תיאור הנרגנות ותרופתה

„יש אנשים שסיבת חטאם בלשון הרע באה להם מצד מידת הנרגנות, שדרכם תמיד להתאונן ולהתרעם, ולמצוא תמיד תואנות על חברו, על מעשיו ועל דבריו – אף שחברו מתנהג עימו בתמימות”.

מסביר שמירת הלשון כי אדם נרגן לא יכול להינצל מחטא הלשון ללא עקירת המידה הזו: „אדם כזה דן כל דבר לכף חובה ולא לזכות, וכל דבר שקרה בשגגה חושב שנעשה בזדון, וחושד שחברו בשנאתו עשה לו את הדבר הזה. והאדם הנגוע במידה זו לא ינצל תמיד מלשון הרע, כי כל מה שחברו עושה או מדבר נראה לו שהתכוון רק נגדו”.

„העצה להינצל מהמידה הרעה הזו של הנרגנות היא להתבונן בדברים הרעים היוצאים ממידה זו:”

עובר על מצוות „ואהבת לרעך כמוך”.

עלול מאוד להגיע לידי שנאת חינם שיש עליה לאו של „לא תשנא את אחיך בלבבך”, ובעוון זה אמרים חז”ל: „מריבה בתוך ביתו – אשתו מפלת, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים”.

עובר על מה שכתוב „בצדק תשפוט עמיתך” והיינו לדון לכף זכות.

עלול מאוד על ידי זה לחשוד בכשרים – והחושד בכשרים לוקה בגופו.

גם עלול להגיע לאיסור אונאת דברים, הלבנת פנים ומחלוקת – שעונשם קשה מאוד.

„מסקנת הדברים: הרוצה להציל את עצמו מרדת שחת – יתרחק מהמידה הרעה הזו של הנרגנות”.