אדם שידוע לכולם שלא מאמין בה’ ובתורתו – מותר לגנותו.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 66:

היתר סיפור לשון הרע על אפיקורסים

„אנשים שמכיר אותם שיש בהם אפיקורסות – מצווה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם, בין שלא בפניהם, בכל דבר שרואה או שומע עליהם”.

הכי מעניין

החפץ חיים מסביר מי נכלל בהגדרה זו: „אפיקורס נקרא מי שכופר בתורה ובנבואה מישראל, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו כופר רק בדבר אחד מהתורה ואומר שאינו מן השמיים – גם כן מצווה לגנותם”.

„ודווקא אם שמע מהם בעצמו את דברי האפיקורסות, או שהם מוחזקים בעיר לאפיקורסים – אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמוך על זה ולגנותם, וגם לא יאמין באופן מוחלט, רק יחשוש לעצמו ויזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו עימהם עד שיתברר הדבר”.

היתר סיפור לשון הרע על אדם המוחזק לרשע

„אדם שהוסכם עליו בעיר ללא ספק שהוא רשע, מפני שמועות רעות היוצאות עליו תמיד, שעובר על איסורים הידועים בכל ישראל, ואפילו מהאיסורים הקלים, מותר לדבר ולקבל עליו לשון הרע”.

„אבל צריך להיזהר בתנאים הבאים:”

„שיתכוון לשם שמיים, דהיינו להשניאו שלא ילמדו ממעשיו ויתרחקו מדרך הרשע, וגם אולי הוא בעצמו ישוב על ידי זה מדרכיו, אבל לא יתכוון המספר ליהנות מגינויו ולא מחמת שנאה”.

„וגם לא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא”.

„ולא יגנהו בצנעה – אלא בפרהסיה, אלא אם כן מפחד שיירע לו מפני חשש מחלוקת”.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „חובת השמירה”, פרק ו’: „מובא בספר הקנה שנשאל: כל ישראל יהיו מצורעים שהרי בעוון לשון הרע גלו ישראל ועונש ללשון הרע הוא צרעת? אמר להם כן! שקולה עניות כצרעת, והרי הוא עני הנמסר בידי אדם. ובאמת הוא פשט הפסוק: ‘מי האיש החפץ חיים’ – בעולם הבא, ‘אוהב ימים לראות טוב’ – גם בעולם הזה? ‘נצור לשונך מרע’! וסגולה זו היא יותר מכל הסגולות שמחפשים אנשים להצלחה”.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „שמירת הלשון”, שער הזכירה פרק ט”ז: „המבזה תלמיד חכם, ובכלל כדבר ה’ בזה, יכרת תיכרת הנפש ההיא עוונה בה, ואין רפואה למכתו”.

שמירת הלשון, שיעור 66:

תיאור סיבת ה”אומרים מותר” ותרופתה

„יש אנשים שסיבת הרגל עוונם בא להם מצד ש’אומרים מותר’, דהיינו שהיצר מטעה אותם שדבר כזה אינו לשון הרע, או שעל אדם כזה לא צוותה התורה באיסור לשון הרע. ואדרבא – עוד מצווה לגנות אדם זה מחמת טעם זה או אחר”.

„ובאמת כמעט רוב האנשים נכשלים בלשון הרע מחמת חיסרון זה, ולחיסרון זה אין שום עצה מלבד שילמד תחילה דיני לשון הרע שביארנו בספר חפץ חיים”.

מדגיש שמירת הלשון: עצת למידת ההלכה חלה על כל דבר. „ובאמת עצה זו מועילה יותר מהכל לא רק בעניין לשון הרע – אלא בכל מצווה ומצווה שנכשל בה כמה פעמים, עד שהיצר הרע נעשה מושל עליו בעניין זה, והוא: שילמד את הדין שנכשל בו בעיון רב בכל פרטי הדין, וגם יחזור עליו כמה פעמים, ועל ידי כך ייקבע הדין היטב בזכרונו, וגם הקדוש ברוך הוא יסיר ממנו כוח היצר מעוון זה”.

שמור על לשונך במקרה של ספק

„ועצה נכונה היא לשמירת לשונו: אפילו אם התרגל כבר חס ושלום, וגבר יצרו עליו עד שאינו מרגיש בלשון הרע שמוציא מפיו, אף על פי כן אל יתייאש, ויידע שעל ידי חזרת הדין כמה פעמים יתהפך העניין ויקבע הדבר בטבעו שירגיש כל דיבור שמוציא מפיו, ואפילו אם יהיה רק אבק לשון הרע. ואף במקום שלא יתברר לו היטב על פי דין אם זה לשון הרע או לא – ייזהר מלאומרו”.

„ואף אם יפתהו יצרו שיש בזה דבר מצווה – אל ישמע לו, כי אם לא יאמר, ינצל מדין של מעלה – כי אם היה לו לדבר יוכל להשיב בבית דין של מעלה ‘אצלי זה היה ספק, ולכן נהגתי בשב ואל תעשה כי שב ואל תעשה עדיף’, אבל אם חלילה יגנה את פלוני או יעשה מחלוקת במקום ספק – מה ישיב למעלה אם יתברר שהיצר הערים עליו והיה בזה עוון לשון הרע או מחלוקת?”.

בדיקת הסיבות למחלת לשון הרע

„הנה ביארנו מפרק י”ג ועד פרק ט”ז כולל הסיבות שעל ידיהן רגיל להשתרש איסור לשון הרע, על כן אדם הרוצה לרפא את נפשו ממחלה קשה זו שהתרגל אליה זמן רב – יבדוק תחילה בנפשו איזו מידה רעה גרמה לו לזה, וישרש אותה ממנו, ואחר כך יתחיל לרפא את נפשו לאט לאט על ידי הרגל במידות הטובות שהזכרנו בפרקים הקודמים”.

המעניש את חברו – לא יינקה

אזהרה מלהעניש או לדבר על חברו

„צריך לחקוק בנפשו: אם הוא מעניש את חברו במכות, הלבנת פנים או סיפור לשון הרע – אפילו אם הדין עמו, מכל מקום אם גם הוא עבר על דבר כזה, או שיעבור בעתיד, ייחשב הצער על האדם שהיכה אותו או דיבר עליו לדם נקי וייענש על מה שעשה או דיבר כאילו עשה או דיבר על אדם צדיק”.

„ומדבר זה צריך המספר לשון הרע על חברו, או מצערו, להתמלא בפחד ורעד שגם כן הוא עצמו עבר על דברים דומים, ואפילו אם לא עבר – יידע שאם יעבור בעתיד, ייענש למפרע”.

על האדם להרגיל את עצמו למידות טובות

„כלל הדברים: יראה האדם להרגיל את עצמו במידות טובות, שיהיה מהטובים ולא מהרעים, וממידת הטובים לעזור לחברו בכל יכולתו, ולחפות על חסרונותיו כמו על חיסרון שלו. ואם יראה שיש על חברו כעס מאיזה אדם – יסלקו ממנו בטענות ובאמתלות שונות, וזוהי חוכמה וגבורה באמת”.