גבריאל מוקד, מהדמויות המובילות בספרות הישראלית מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, מייסד כתב העת רב ההשפעה „עכשיו” ופרופ’ אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון, מת היום (שישי) בבית החולים איכילוב בתל אביב והוא בן 92. מועד הלווייתו טרם פורסם.
ב”עכשיו”, אותו ייסד עם ברוך חפץ ב-1957, היה מוקד אחראי לגילוי שורה של משוררים, מיונה וולך ועד יאיר הורביץ ומאיה בז’רנו. הוא הוציא לאור גם את כתבי העת „ג’רוזלם רוויו” ואת „תל אביב רוויו”. לאורך השנים ערך מוקד ספרים ליונה וולך, יואב גלבוע, יהודה עמיחי ואחרים, ופרסם עשרה ספרים פרי עטו. הוא גם פירסם טורי דעה, רשימות וביקורות בעיתון „הארץ”.
גבריאל מונבז’ (את השם מוקד העניק לו חברו מנעוריו, דוד אבידן) נולד ב-1933 בפולין ועלה ב-1946 לארץ ישראל בעליית הנוער, לאחר שניצל עם אמו מגטו ורשה; אביו, שהיה רופא, נשאר בגטו ונרצח בידי הנאצים. את דרכו בעריכה התחיל בימי התיכון בתל אביב, כשהיה מעורב בהדפסת העיתון „צופר” יחד עם אבידן. מאוחר יותר שימש סגן עורך מוסף הספרות של העיתון הקומוניסטי „קול העם”, שנערך בידי אלכסנדר פן. „עבדנו מביתו של פן, שהיה כבר קצת חולה”, אמר בשנת 2009 בראיון ל”הארץ”. „הייתי בא לדירה שלו והוא היה שוכב במיטה כמו מלך כזה. באותה תקופה כולם היו שותים דבר איום, קוניאק מדיצינלי. אני חשבתי שכדי להיות גבר צריך לסבול, אז שתיתי גם. הוא שיבח אותי שכנער צנום, צעיר ואינטלקטואל אני יודע לשתות טוב מאוד. המחמאות האלה חיממו את לבי, אבל אף אחד לא ידע לשתות כמו פן”.
המשורר ופעיל השמאל הרדיקלי המנוח מקסים גילן פנה אליו באמצע שנות ה-50, והציע לו לייסד כתב עת. השניים חברו לברוך חפץ, שהוציא אז ביטאון סטודנטיאלי ששמו „אוגדן”. האחרון הסכים לממן את כתב העת החדש, אבל התנה זאת בכך שמספר הגיליון הראשון יהיה שלוש, כך שיודגש כי שני הגיליונות של „אוגדן” היו ערש הולדתו של „עכשיו”. להוצאת הגיליון הראשון נלווה ריב גדול בין מוקד לנתן זך, שהיה בין מקימי כתב העת.
„פרצה מחלוקת עם זך שהוא איש קשה, שמדי פעם נאחז בחילה קיומית גם לגבי הקרובים לו ביותר”, נזכר מוקד באותו ראיון. „פתאום הוא הודיע שרוב הטקסטים מעוררים בו בחילה. שאלתי אותו את מי להשאיר והוא אמר: ‘אותי, את אבידן, עמיחי ודליה (רביקוביץ). נזרוק את כל השאר, זה בינוני עד כלות’. לי, כמו לזך, יש תפישה אליטיסטית קיצונית ואני לא רוצה לפרסם גרפומנים ומשוררים בינוניים, אבל אני לעומתו אומר שיש ביצירה העברית עשרות כישרונות. אותה מחלוקת היתה לגבי יונה וולך ויאיר הורביץ שנים מאוחר יותר. זך ואבידן טענו שיש להם כישרון קטן, הם כינו אותם זוטרים”.
באותו ראיון סיפר מוקד על וולך: „היא היתה דמות מדהימה. זה היה דור פחות כספי ופחות תחת מועקה כלכלית, היתה פחות תלות במדיה. מה היה? רדיו וקצת מוספי ספרות והיו חבורות שהתעניינו בטריפ של עצמן. היו מעט ברים ובעיקר בתי קפה. היתה אווירה יותר שקטה. זה היה עולם קצת אחר”.
על אבידן אמר כי „תמיד התקוממנו נגד המוות. התרופה הגדולה נגד המוות תהיה בחזית די טריוויאלית. מישהו ימצא משהו לגבי חלבונים של התא. ההשלכות הפילוסופיות תבואנה אחר כך”. במלאת 30 שנים למותו של אבידן כתב מוקד במוסף „תרבות וספרות” כי „מעמד היצירה של אבידן היום יכול להיות יותר ממה שהיה בחייו בגלל פריצות הדרך העכשוויות. העתידנות, במובן מסוים, היה הדגל שלו. הוא ראה את עצמו לא רק כמשורר עתידני, אלא כאדם עתידני אמיתי… היה אצלו דמיון פרסונלי שהאמין שהוא איזה מאיון עליון שיחיה לנצח. הוא זיהה את עצמו כחדשן מוחלט”.
השנים האחרונות לחייו לא היטיבו עם מוקד, והוא היה מרותק לכיסא גלגלים. ב-2021 הוא פירסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלו, ובו שיתף כי הוא מצוי בסכנת פינוי מדירתו בתל אביב, שבה התגורר מאז היה בן 12. לדבריו, נקלע לחוב בשל סיבוך בירוקרטי וכי בעלי דירתו הוציאו צו בית משפט. לאחר פרסום הדברים נמצא לו פתרון מגורים ראוי, והוא חי בשכירות בדירה שהיתה פעם בבעלותו (ועוד לפני כן בבעלות דודיו).
בשנת 2000 ו-2001, כשהיה יו”ר אגודת הסופרים העבריים, הועלו נגדו האשמות על העלמות של שלושה מיליון שקלים וניהול לא תקין של האגודה. לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום על מעילה בכספי האגודה בסך 370 אלף שקל ובזיוף חתימות על המחאות. לבסוף נמחקו רוב הטענות הללו, אחרי שהוכחו כחסרות ביסוס, ונמחקו גם סעיפים של האשמות במעילה וזיוף. עם זאת, בית המשפט הרשיע את מוקד בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד.
