אנחנו מתחילים היום את הלכות רכילות, אחרי שלמדנו את הלכות לשון הרע.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 83:

קיצור הלכות רכילות

איסור סיפור רכילות

פותח החפץ חיים: „איסורי הרכילות שעובר המספר: המספר רכילות על חברו עובר על לאו של ‘לא תלך רכיל בעמך’, ועוון גדול הוא, וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, ולכן נסמך לו לאו נוסף של ‘לא תעמוד על דם רעך’, וגם נכשל המספר בעוד הרבה מצוות עשה ולא תעשה, כמבואר בתחילת הספר”.

הכי מעניין

הגדרת רכיל

„רכיל הוא הטוען דברים מזה לזה, והולך ואומר ‘כך אמר פלוני עליך, כך עשה לך פלוני’. ואף שגם לפי דברי הרוכל אין גנות באותם הדברים שאמר עליו פלוני, ואילו היו שואלים את האדם שמדברים עליו לא היה מכחיש את הדברים – מכל מקום נחשב לרכילות ואסור”.

רכילות אסורה – אפילו בלא כוונה לסכסך

„איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מתכוון ברכילותו להכניס שנאה לאדם המדובר בו, ואפילו אם גם לפי דעתו כדין עשה או אמר אותו המדובר”.

„דוגמה לדבר: שמעון הוכיח את ראובן על מה שדיבר עליו או עשה לו, וראובן מתנצל ואומר ש’גם יהודה אמר עליך כן’ – אם הוא משער שעל ידי זה תיכנס שנאה בלב שמעון על יהודה, נקרא ראובן רכיל ואסור לו לומר כן”.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „שמירת הלשון”, שער התבונה פרק ג’: „מסופר על הגאון רבי רפאל מהמבורג זצ”ל, שכשהיו אנשים נכנסים אצלו – ביקשם שלא ידברו בביתו אודות שום אדם”.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „כבוד שמיים” פרק ב’: „איתא בתנא דבי אליהו: כשם שהרשעים מספרים לשון הרע, ועולה עד כנגד כסא הכבוד – כמו כן יירדו מלאכים מפי הגבורה ונוטלין אותן רשעים, ומשליכין אותם לתוך עומקו של גיהנום. באותה שעה משיבה גיהנום ואומרת לפני הקדוש ברוך הוא: ‘ריבונו של עולם, אין לי יכולת לפרוע להם די כפי העונש שלהם, ואין כל העולם כולו יכולים ליתן להם די פורענותם, והלא בעל לשון הרע חטא מן הארץ עד לרקיע – אלא שגר חיציך מלמעלה תחילה, ואחר כך יקבל ממני גחלי רתמים מלמטה'”.

שמירת הלשון, שיעור 83:

גודל שכר המחזיק בניו לתלמוד תורה – וגודל עונשו של העושה ההפך

קשי הדין לעתיד לבוא

„אמר רבי ישמעאל: ‘בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם כולו. בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה – הקדוש ברוך הוא הופך פניו ממנו ומצרי גיהנום מתגברים בו וכו’, והם נוטלים ומשליכים אותו לגיהנום. בא מי שיש בידו שניים או שלושה סדרים מהתלמוד – הקדוש ברוך הוא אומר לו: ‘בני, כל ההלכות למה לא שנית?’. בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו: ‘בני, תורת כהנים למה לא שנית?’. ובעוונותינו הרבים, ישנם אנשים המרפים ידיהם מהתורה, ואינם חושבים על העונש הגדול המעותד לבוא עבור ביטול תורה”.

חיוב האב ללמד את בנו תורה והטיית היצר בזה

„ידוע מה שנפסק בשולחן ערוך שמצווה על האב ללמד את בנו בשכר, עד שיידע משנה, גמרא, הלכות ואגדות. וידעתי את תירוץ האנשים שיאמרו ש’השעה דחוקה להם’, כלומר שפרנסתם דחוקה”.

„אבל באמת אם יתבוננו היטב בנפשם יידעו כי רק היצר מטעה אותם, שהרי על שאר דברים שיש לבנם רק תועלת גופנית – כל אחד עוזר לבנו בכל כוחותיו, אפילו יותר מכדי יכולתו, ופעמים גם מוסר את נפשו לסכנת אבדון עבורו, דהיינו שהוא עושה דברים שאינם כדין בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ומתברך בלבבו לומר ‘שלום יהיה לי – כי אני עושה בזה צדקה לפרנס את בני ביתי’, וכשהוא צריך לחזק את בנו לתורה, ובזה הוא מביא את עצמו ואת בנו לחיי העולם הבא – בזה הוא אומר ‘השעה דחוקה'”.

„והאמת שהוצאות בניו לתלמוד תורה הן חוץ ממזונותיו הקצובים לו מראש השנה, שאם פחת בהוצאת בניו לתלמוד תורה – פוחתים לו, ואם מוסיף – מוסיפים לו”.

זכויות האב המחנך בניו לתורה

„על ידי שמלמד את בניו תורה, זוכים הוא ובניו לאריכות ימים; וגם על ידי זה זוכה להינצל מן הגיהנום; ולפעמים זוכה גם כן להימנות עבור זה בין הצדיקים; גם זוכה על ידי זה שהקדוש ברוך הוא נושא לו פנים”.

„כל הצלחה שכתבנו לעיל בעניין המחזיק ידי לומדי תורה – שייך גם במחזיק את בנו לתורה”.

עונש המונע תורה מבנו

„המעביר בנו מתלמוד תורה, מבואר בזוהר, שבאים הממונים בכל הרקיעים ומכריזים: ‘אוי לו לפלוני שהעביר את בנו מהתורה, אוי לו שיאבד מהעולם הזה ומהעולם הבא'”.

„תוכחה מגולה לבני אדם המעבירים את בניהם מללמוד תורה כשהם בני 14 או 15, ועל ידי זה נשאר הנער מנוער מהתורה ומהמצוות, ורצונו רק ללבוש תמיד בגדי חופש ולהרחיב את גבולו בכסף וזהב – אוי לבושה ולכלימה של האב כשיגיע זמנו לשוב אל האלוקים”.

מביא ספר „פניני שמירת הלשון” את שער התורה פרק ח’: „אם יהיה הבן מורגל מנערותו למלא תאוות ליבו, כאשר לא ימצא לו די סיפוקו יעמוד וילסטם את הבריות בכל מה שיוכל בגניבה וגזילה וחמס, ויהיה ידו בכל ויד כל בו”.