לפני אי אלו שנים ניסיתי להבין כיצד מתוקצבים בתי הספר התיכוניים בישראל. צללתי לתוך מסמך PDF של יותר מ–100 עמודים, ואף על פי שאני מורגל במסמכים ארוכים ומכובסים מעולמות שוק ההון, מצאתי את עצמי אובד עצות. מה שכן גיליתי, זה שיש אנשים שכל תפקידם הוא לנווט בסבך ההגדרות והתקנות האלה, כדי למצות עבור בתי הספר את סלי השעות שיניבו להם תקציבים נוספים.
הסרבול הזה אינו מקרי, אלא חלק משיטה שנועדה להעניק תקציבים עודפים לאוכלוסיות שהשלטון חפץ ביקרן. סלי השעות האלה פשוט משקפים את סדר העדיפויות האמיתי של משרד החינוך. כמו שאוהבים לומר בהייטק: זה לא באג, זה פיצ’ר.
ליאור דטל, כתב החינוך של TheMarker, חשף כבר ב–2013 את הפערים הבוטים בתקצוב התלמידים בזרמי החינוך השונים: תלמיד בחינוך הממלכתי־דתי נהנה מהתקציב הגבוה ביותר, אחריו תלמיד בחינוך הממלכתי־עברי (חילוני), ובתחתית הרשימה — התלמיד הערבי. דטל חשף את הנתונים, ושנה־שנתיים לאחר מכן משרד החינוך התחיל לפרסם אותם בעצמו. נהוג לומר שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, אך לא במקרה הזה. משרד החינוך מודה שנה אחר שנה שהוא מפלה לטובה את התלמידים הדתיים, ושום דבר אינו משתנה.
יתרה מכך, הפערים גדלו. ב–2013 תקציב של תלמיד יהודי בתיכון ממלכתי־דתי היה 27 אלף שקל, 2,200 שקל יותר מתלמיד יהודי בזרם הממלכתי, ו–6,000 שקל יותר מתלמיד תיכון ערבי. כיום תלמיד תיכון ממלכתי־דתי מקבל 46 אלף שקל בשנה — 13 אלף יותר מתלמיד יהודי בבית ספר ממלכתי, ו–16 אלף יותר מתלמיד תיכון ערבי. ייתכן שבאופן מעוות, דווקא השקיפות גרמה לפוליטיקאים הפופוליסטיים לתת עוד ועוד הטבות לחינוך הממלכתי.
אז למה זה לא משתנה? אחת הסיבות לכך היא הדרך החמקמקה שבה מועברים התקציבים האלה. לעתים קרובות פוטרים זאת בהסבר של „שעות רב”. כלומר, לא רק שאתם משלמים „תשלומי הורים” עבור שעות לימוד מעבר למערכת השעות הרגילה, אלא אתם משלמים בעקיפין גם עבור ילדים שבכלל לא לומדים בבית הספר שבו הילד שלכם לומד — או אפילו מאותו זרם חינוך שאליו הוא משתייך. הם לומדים בממלכתי־דתי, אך חלק ניכר מהשיעורים הנוספים ממומן ישירות מקופת המדינה.
הבעיה היא שהמדינה אפילו לא יודעת להסביר ממה נובע מלוא הפער. הבוקר (ב’) נערך דיון בבג”ץ בנושא והמדינה נדרשה לספק תשובות. לפי עיבוד לנתוני המדינה שביצע מרכז „מנור” למדיניות חינוכית (ממגישי העתירה), העלות של סעיפי התקציב הייחודיים האלה מגיעה לכ–400 מיליון שקל בשנה. כדי לסגור את הפער נדרשת תוספת של מיליארדי שקלים לתלמידים בשאר זרמי החינוך. בנוסף, סעיפים אלה מסבירים רק כ–40% מהאפליה התקציבית לטובת החינוך הממלכתי־דתי. איפה שאר הכסף? אלוהים יודע.
ואם זה לא מספיק מקומם, הנה נימוק שהמדינה רמזה עליו בתשובתה: ללא תוספות התקציב האלה, ההורים הדתיים עלולים לשלוח את ילדיהם לחינוך פרטי דתי או למוסדות הפטור החרדיים, שאינם מלמדים לימודי ליבה.
איזה יופי. המדינה החליטה לשפר את מערכת החינוך הציבורית כדי למנוע זליגה לחינוך הפרטי, חבל שהפריווילגיה הזאת שמורה לקבוצה מסוימת. בבית הספר של הבת שלי, למשל, לא נתקלתי במאמצים מיוחדים מצד משרד החינוך למנוע את הזליגה לבתי ספר פרטיים באמצעות תוספת שעות ותקציבים.
אם כבר אנחנו עוסקים בעולמות של תחרות, כדאי לחזור להצהרה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט לפיה צריך לעשות „פינוי־בינוי” למשרד החינוך. שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר, הגיבה לדברים במאמר דעה ב–TheMarker שבו טענה כי פירוק המשרד וביזור סמכויותיו לרשויות המקומיות הוא מהלך שגוי בגלל התחרות שתיווצר בין הרשויות.
„הביזור יחדד את היעדר היכולת של רשויות חלשות לגייס מורים איכותיים”, תמיר כותבת. „עיריית תל אביב יצאה בפרויקט מרשים: היא מבטיחה למורים שילמדו בה דירה, חניה, כרטיס לקאנטרי קלאב, כניסה למוסדות תרבות ואמנות — טנא מלא כל טוב. אני בטוחה שזה יצליח (חלקית). מהיכן יגיעו מורים טובים לתל אביב? ממקומות אחרים בארץ. החוסר יעבור דירה, אבל לא ייפתר. כאשר יוצרים תחרות על משאב המצוי בחסר, התוצאה הבלתי נמנעת היא התגברות חוסר השוויון. קריית שמונה או בית שאן, איזו הצעת הערך הן יכולות להציע למורים שתתחרה בתל אביב, רעננה או מודיעין?”. מומלץ לקרוא את המאמר המלא.
אין ספק שיש מה לייעל במשרד החינוך ובאופן שבו המנגנון פועל, אך אל תתבלבלו — הסרבול הנוכחי נועד לא פעם לשרת אינטרסים של קבוצות לחץ מסוימות. עם זאת, פירוק טוטאלי של המשרד אינו בהכרח הפתרון, וכדאי שלא להיסחף אחר סיסמאות פופוליסטיות.
מה עוד קורה
1. הסכמי עודפים בגז: המשק מחמיץ מודל שיכול להוריד את מחירי האנרגיה
2. הבינלאומי ואלטשולר שחם יממנו במיליארד שקל הקמת בתים בעוטף עזה
3. מאור שלמה על המהלך החדש של בייס44: „המודל שלנו ייתן פייט לגדולים — ונצמצם את התלות בהם”
4. באלמנטור מודים שהעריכו בחסר את מהירות השיבוש הטכנולוגי, והודיעו על פיטורי 100 עובדים שהם 30% מהחברה
5. עסקת הכרייה הענקית של טראמפ סידרה רווח עצום לבנים שלו
