המצב היחיד בו מותר לחשוש לרכילות זה אם יש סיכוי שניפגע בהמשך.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 94:
ההיתר לברר על אדם הרוצה להזיקו
„אדם הרואה בחברו דברים הניכרים, שרוצה להזיקו בגופו או בממונו, מותר לו לחקור אנשים אם נכון הדבר כדי להישמר ממנו, ואין לו לחשוש שיספרו בגנותו”.
„ואפילו אם רק ראה עליו דבר תמוה, היינו שניכר רק קצת – אם רואה שיוכל להגיע לו מזה נזק, מותר לו לחקור אנשים על כך כדי לדעת סיבת הדבר, אך ייזהר שלא יקבל את דבריהם באופן מוחלט, רק יישמר ממנו”.
הכי מעניין
„ואפילו אם רק שמע שאדם רוצה להזיקו ולא ראה את הדברים הניכרים, אפשר שמותר לחקור אנשים על כך כדי להישמר ממנו”.
בעניין ההיתר לחשוש לרכילות
„כלל הדבר: אין היתר לחשוש לדברים ששמע, רק לעניין להישמר להבא שלא ינזק ממנו – אבל לעניין אחר, אסור לחשוש כלל”.
„ולכן אסורים כל הדברים שיפורטו להלן:”
„צריך להיזהר מאוד שלא להאמין לדבר שנאמר רק בדרך חשש, ואפילו ספק לא יהיה לו שכך אמר עליו, שרוצה לעשות לו כך”.
„אסור לעשות לו שום מעשה, או לגרום לו שום נזק או ביוש עבור זה”.
„אפילו רק לשנוא אותו בלב – גם כן אסור מן התורה”.
„קל וחומר שאסור לו לפטור את עצמו מחמת הרכילות במה שהוא מחויב לאותו אדם, כגון חוב ממוני שיש לו כלפיו”.
„וכן הוא מחויב להיטיב עמו בכל הטובות שציוותה התורה לכל אדם מישראל”.
שמירת הלשון, שיעור 94:
לשים לב למסילה שהלכו בה אבותינו
ברית אבותינו במצרים
„בתנא דבי אליהו כתוב: ‘שכשהיו ישראל במצרים התאספו כולם יחד, וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים, ושישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד רק את אבינו שבשמיים, ושלא יעזבו לשון אביהם, ולא ילמדו לשון מצרית'”.
הליכה בדרכי אבותינו
„גם אנו נשית ליבנו למסילה ההיא, ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור ברית אבותינו לעבוד רק את אלוקי השמיים, ולא נטה ליבנו להסטת היצר – כפי שלא היטו אבותינו, אף שעל ידי זה היו מקילים מעליהם עול שעבוד המצרים. בזכות זה יקוים בנו: ‘כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות’, במהרה בימינו אמן”.
מביא ספר „פניני שמירת הלשון” את ספר „שמירת הלשון”, חלק ב’ פרק ב’: „הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלוי הכל לפי כוח המקבל, ולזה אמר ‘הרחב פיך’ – רצה לומר: הכן את עצמך לקבל הרבה, ‘ואמלאהו’ – לפי ההרחבה שלך”.
„אכן הקדים הכתוב: מתי יתקיים זה בידיך? ‘כשלא יהיה בך אל זר’. זהו היצר הרע, שלא יהיה לו אכסניא בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה ‘ואמלאהו’, כי בעבור זה העלתיך מארץ מצרים כך. אבל אם יש בגופך ‘אל זר’ – דהיינו מלא הרהורים וחס ושלום – לא אוכל למלא את רצונך להרחיב פיך בתורה”.
