הפה, הלב והעצלות: שלושת האתגרים של האדם | חפץ חיים, שיעור 98

„אף על פי שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקדוש ברוך הוא, או לשון הרע על ישראל – עונשו גדול מכולם”.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 98:

איסור קבלת רכילות – אפילו כאשר נעשה לו נזק

„אדם שהיה לו נזק בעסקו, אסור לו לחשוד שיהודי הלשין עליו, כגון שהוא מחזיק זכות חכירה מהשר והשר סילק אותו, ולא יודע אם השר סילקו מרצונו מפני שהלשינו עליו. ואפילו אם שמע על פלוני, שהוא סיבב לו את הנזק, או שאנשים רבו עם אותו פלוני ואמרו לו שעשה עוולה גדולה, והנחשד שתק ולא השיב – אף על פי כן, מותר לו רק לחשוש לכך ולא להחליט שהדבר אמת”.

הכי מעניין

איסור קבלת רכילות מרבים או מקול שיצא

„אפילו אם שמע רכילות מכמה אנשים, או שיצא קול בעיר שפלוני דיבר עליו ועשה לו איזה דבר, אף על פי כן אסור לשומע להחליט בליבו שהדבר אמת”.

מביא ספר „פניני חיים” את ספר „שמירת הלשון”, שער התבונה פרק ז’: „מבואר בזוהר חדש: ‘אמר רבי עקיבא, אף על פי שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקדוש ברוך הוא, או לשון הרע על ישראל – עונשו גדול מכולם'”.

שמירת הלשון, שיעור 98:

תקנת האדם לרוצה לשמור על לשונו – לעשות גדר לפיו

„ישנם שני סוגי עצלים: העצל הראשון – שעצל להשיג לנפשו תורה ומעשים טובים, היינו שאינו לומד או ששוכח על ידי עצלנותו, וזה מה שכתוב ‘על שדה איש עצל עברתי’. העצל השני – מי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל אינו דואג שיתקיימו בידו, וזה מה שכתוב ‘ועל כרם אדם חסר לב’. ועליו אומר הפסוק ‘וגדר אבניו נהרסה’, היינו שבמשך הזמן אפילו גדר חזקה של אבנים – נהרסה, כן הוא האדם שפיו הפקר, ואינו מסתכל מה הוא מוציא בפיו, ממילא כל הגדרים החזקים שהיו לו מתחילה על הנהגתו – נהרסים”.

„על כן, תחילת הכל: צריך לעשות גדר. דהיינו, לשמור את פיו ולשונו בשמירה יתרה. וגם צריך לפייס בפיו את האנשים שביזה וציער אותם, ואפילו אם דיבר עליהם שלא בפניהם, צריך לשוב לפחות לפני ה’, ובזה תסולק רוח הטומאה שכיסתה את פניו”.

מביא ספר „פניני שמירת הלשון” את ספר „אורחות צדיקים” בשער העצלות: „העצלים אוהבים מנוחה, ומתוך כך המצוות קשות עליהם ולימוד התורה כבד על נפשם, ויברחו מן המדרש אל המנוחה, וכשהם יושבים בבית הכנסת הם ישנים, כי העצלות מביאה שינה בטבע האדם”.

„לא די לעצל שלא יגיע לידיעת התורה, כיוון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא מחמת העצלות מעלה בליבו סברות של טעות, כי העצל מורה לעצמו היתר, ואומר: ‘טוב לגוף מנוחה כדי שיתחזק’, מטה אוזניו לדברים בטלים ואומר ש’בזה יהיה ליבו פתוח’ – נמצא שהעצלות גורמת שיחפש סברות לומר שעושה מצווה כשהוא מתבטל מהלימוד”.