שטיח בָּאיֶיה, עבודת רקמה משנת 1077 הנחשבת לאחת מיצירות האמנות הגדולות של ימי הביניים, חזרה בסוף השבוע מצרפת לאנגליה לאחר כמעט אלף שנה. במבצע טכנולוגי מורכב וחשאי שהתנהל באישון לילה תחת אבטחה כבדה וכל טעות קטנה בו עלולה הייתה להוביל לאסון, הובאה היצירה למוזיאון הבריטי והיא תוצג בו החל מספטמבר ועד יולי 2027.
שטיח הקיר מתעד באופן מרהיב את הפלישה הנורמנית לאי הבריטי ב-1066 – הפעם האחרונה שבה אנגליה נכבשה על ידי כוח זר. אורכו של השטיח הוא 70 מטרים וכדי להעבירו הוא קופל כמו אקורדיון לתוך מכולה קטנה עם טמפרטורה מבוקרת, שרופדה במנשא סופג זעזועים. לאחר מכן, המכולה הועמסה על משאית וזו עשתה את דרכה אל מנהרת תעלת למאנש. לאחר 11 שעות ו-650 ק”מ בליווי משטרתי, הוכתר המבצע בהצלחה.
שטיח הקיר מתעד באופן מרהיב את הפלישה הנורמנית לאי הבריטי בשנת 1066 – הפעם האחרונה שבה אנגליה נכבשה על ידי כוח זר. בלונדון ציפו למבצע ההעברה בקוצר רוח, אך בשל שיקולי אבטחה, כל הפרטים לגבי מועדו ומתכונתו נשמרו בסוד. כשפרקו העובדים בזהירות את המכולה, ברציף המטען של המוזיאון, צפו בהם בדממה דיפלומטים בריטיים וצרפתים – ואז פרצו במחיאות כפיים.
„זו הרגשה יוצאת דופן שאחרי כל־כך הרבה עבודה, תכנון ומחשבה, זה באמת קורה”, אמר מנהל המוזיאון הבריטי, ניקולס קולינן, בעודו ממתין בחוץ בחשיכה. „זו הפעם הראשונה מזה אלף שנה שיצירה כה חשובה בהיסטוריה הבריטית – וגם הצרפתית – תוצג על אדמתנו”.
המוזיאון הבריטי מצפה שהשטיח יהיה אחד המוצגים הפופולריים בתולדותיו. כמאה אלף כרטיסים נחטפו רק ביום הראשון למכירה. „זה יהיה כמו לנסות להשיג כרטיסים לפסטיבל גלסטונברי”, התלוצץ קולינן. „זה ממש לא מובן מאליו שאנשים מתעניינים כל־כך ברקמה בת אלף שנה. אני חושב שזה מדהים”.
שטיח באייה רקום בחוטי צמר על בד פשתן. הוא מתאר את האירועים שהובילו לקרב הייסטינגס באוקטובר 1066, שבו ניצח ויליאם, דוכס נורמנדי, את הצבא האנגלו־סקסוני של המלך הרולד. הפלישה סיימה את שלטון הסקסונים והפכה את ויליאם הכובש למלך הנורמני הראשון של אנגליה.
לפי הסברה, היצירה הוזמנה על ידי הבישוף אודו מבאייה, עיר במחוז נורמנדי בצפון־מערב צרפת. אודו היה אחיו למחצה של ויליאם. השטיח ככל הנראה נרקם באנגליה על ידי נשים – ייתכן שהיו אלה נזירות – לפני שחצה את התעלה והובא לצרפת. במשך מרבית האלף האחרון הוא הוצג בבאייה, מלבד שתי תקופות קצרות של תצוגה במוזיאון הלובר בפריז.
השטיח מסמל את ההיסטוריה המשותפת, ולעיתים הסוערת, בין שתי המדינות. לאחר מאמצים בריטיים קדחתניים להשיג את ההשאלה, צרפת הכריזה על הסכמתה במהלך ביקורו של הנשיא עמנואל מקרון בלונדון ביולי שעבר. בתמורה, המוזיאון הבריטי ישאיל לצרפת מוצגים מאוצר סאטון הו שנתגלו בספינת קבורה אנגלו־סקסונית מהמאה השביעית – ופריטים נוספים.
מקרון כתב במאמר שפורסם ביום שישי בעיתון „טיימס” הלונדוני כי „שתי המדינות שלנו לא רק משאילות זו לזו יצירות: הן חולקות את הנרטיבים הגדולים של שורשי ההיסטוריה האירופית”. פיטר ריקטס, דיפלומט בריטי לשעבר, היה השליח המיוחד שמונה מטעם הממלכה למבצע השגת השטיח. „כולם (בבריטניה) מכירים את שנת 1066. ההשאלה מהווה הוכחה יוצאת דופן לידידות ולאמון שצרפת רוחשת לבריטניה”, אמר.
השטיח כולל יותר מ-620 אנשים ו-737 בעלי חיים והוא מספק תיעוד של החיים והמוות במאה ה-11. 58 הסצינות שופעות בפרטים מוחשיים ובוטים לעתים, כמו קרבות פנים אל פנים, גופות מושחתות וגורלו האומלל של המלך הרולד, שנהרג לאחר שחץ פגע בעינו.
„יש בו עושר רגשי שקשה מאוד להפיק ממקורות כתובים”, אמרה מילי הורטון־אינץ’, אוצרת הפרויקט במוזיאון הבריטי. „שטיח באייה מקרב את האנשים להיסטוריה הזו יותר מכל חפץ אחר. זה לא כמו לקרוא טקסט. אנחנו מתבוננים בחפץ שבו נגעו גם האנשים שחוו את האירועים הללו והרגישו צורך לתעד אותם בדרך זו”.
לדברי הורטון־אינץ’, הישרדותה של היצירה במשך עשר מאות, חרף אינספור סכנות, מנזקי עש ועד שריפה – מהווה לא פחות מנס. ייתכן שהדבר קשור לחומרי הגלם הצנועים של הרקמה – לא מבד נוצץ או זהב, „שהיו מהווים פיתוי לגזור את השטיח לבגדי כהונה או לשימוש אחר”.
היו קולות בצרפת שהתנגדו להשאלה, בטענה שהיא מסכנת את היצירה. קולינן אמר כי הוא מבין את החששות ועל כן ננקטה במבצע רמת זהירות חסרת תקדים. „השטיח מעורר עניין רב ותשוקה וזה דבר נהדר”, סיכם. „התחושה היא פשוט נפלאה”.
