גם אם מישהו הלשין עליך ופגע בך כלכלית – אסור לך להשיב לו כגמולו ולפגוע בו חזרה.

עוד כתבות בנושא

חפץ חיים, שיעור 100:

איסור קבלת רכילות ממסיח לפי תומו

„איסור קבלת רכילות הוא אפילו מאדם המסיח לפי תומו, כלומר אדם שניכר עליו שבמקרה יצא דבר זה מפיו – ולא התכוון בדבריו לעורר מריבות על חברו, גם כן אסור להאמין”.

הכי מעניין

דין קבלת רכילות כשיש דברים הניכרים

„אם הוא רואה עליו דברים הניכרים, שאמת מה שסיפרו עליו שכך עשה לו אותו אדם או כך דיבר עליו, נצרכים חמישה תנאים בכדי להתיר לו להאמין”.

„שלא יהיה במה לדון לזכות את האדם באותו עניין שאמר או עשה”.

„שיהיה דבר הניכר ממש ולא רק ניכר קצת”.

„שיראה את הדברים הניכרים בעצמו – ולא שישמע אותם מאחרים”.

„ההיתר לשמוע את סיפור הרכילות הוא דווקא אם תהיה לו תועלת מידיעת הדברים”.

„הדברים הניכרים מועילים רק לעניין להאמין בליבו שהדבר אמת, אבל לא לספר הדבר לאחרים, אלא אם כן יש בזה תועלת להבא. קל וחומר שאסור לסמוך על הדברים הניכרים להפסידו ממון או להכותו”.

איסור הלשנה על אדם כאשר ניכר שהלשין עליו

„אדם שהיה לו נזק בעסקו מחמת הלשנה וכדומה, ויש לו דברים הניכרים על אחד שעשה לו את הדבר, אסור לו על סמך הדברים הניכרים להלשין עליו גם כן. ועיין בחפץ חיים שאסור להלשין אלא אם כן התמלאו כמה תנאים”.

שמירת הלשון, שיעור 100:

אדם מקדש את עצמו מעט – מקדשים אותו הרבה

„על הפסוק ‘והתקדשתם והייתם קדושים’ אומרים חז”ל: ‘אדם מקדש את עצמו מעט – מקדשים אותו הרבה’, וכפי שיתבהר להלן:”

אדם מקדש עצמו מעט – מקדשים אותו הרבה

„אם האדם כופה את יצרו ומושך את עצמו לצד הקדושה מעט, הקדוש ברוך הוא משפיע עליו הרבה קדושה כמלוא חופניים”.

„‘אדם מקדש את עצמו מלמטה – מקדשים אותו מלמעלה’, היינו: שנמשכת מלמעלה קדושה על שורש נשמתו”.

„‘אדם מקדש את עצמו בעולם הזה – מקדשים אותו בעולם הבא’, היינו: בזמן שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני כסא ה’ – ילבישו אותו בגדי הוד והדר של קדושה”.

התנאי לזכות לקדושה

„הפסוק ‘למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי’ לכאורה מיותר, שהרי כבר כתוב בפסוק הקודם ‘וזכרתם את כל מצוות ה’ ועשיתם אותם’, אם כן די היה לו לכתוב רק את המשך הפסוק, היינו רק ‘והייתם קדושים לאלוקיכם'”.

„אלא בא הכתוב לרמז לנו כאן עניין נחוץ מאוד: מתי מצוות ה’ מועילות שעל ידם האדם יהיה קדוש לה’? כש’והייתם קדושים לאלוקיכם’! היינו כשאדם יהיה זהיר מלתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים”.

„ואמרו חז”ל על הפסוק ‘ולא תתורו אחרי לבבכם’ – זו מינות, ‘ואחרי עיניכם’ – זו זנות. וכתב ספר החינוך: בכלל מינות – כל המחשבות שהן היפך דעת התורה, ובכלל זנות – כל מי שרודף אחר תאוות העולם”.