1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

„כל המשפחה עומדת נפעמת מסביב לשולחן, מביטה בפסגת הטכנולוגיה שהרגע נחתה בביתנו: המיקרוגל”.

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?

„עקשנות. נולדתי לשני אנשים טוטאליים, ומשהו בנחישות שלהם נספג גם בי. זו ברכה כשצריך להתמיד ולפרק מכשולים, וקללה כשאני מתבצר בעמדתי ומסרב לשחרר קרבות אבודים”.

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?

„אדיקות דתית”.

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

„הפסיכולוג שלימד אותי, לתדהמתי, שנקודת המבט שלי אינה בהכרח האמת האבסולוטית של הקיום; ובן הזוג שלי, שטוען ולפעמים משכנע (גם לתדהמתי) שאני בסדר ושאפשר לאהוב אותי”.

5. מה היה הרגע שבו ידעת – זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

„עוד בהיותי ילד חנון בבאר שבע נהגתי לכתוב סיפורים באורך הגלות, ולהכריח חברים לשבת ולקרוא אותם. עם הזמן קטלגתי את התשוקה לכתיבה כתחביב, כפנטזיה, כי הרי ספרות היא לא ‘מקצוע’. איפשהו סביב גיל 20, ברגע פרוזאי במיוחד של שטיפת כלים, הבנתי שוויתרתי על הרצון הקדום הזה בלי שבאמת נתתי לו צ’אנס. החלטתי לתת, ובינתיים אני לא מתחרט”.

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

„דווקא בתקופת הקורונה היה רגע שבו גיליתי שאני מצליח לחיות: הייתי בזוגיות בריאה, היצירה שלי זכתה בהכרה ובקוראים, הצלחתי לחבב את עצמי, השמש לא הכאיבה בעיניים. זה היה מפתיע וגם קצת מערער, כי מייד התחלתי לפחד שאאבד את כל זה”.

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

„קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא קיבלתי הצעה נוצצת לעבוד במגזין תרבות נחשב. בתוך שבועיים העתקתי את מגוריי מבאר שבע לתל אביב, וכעבור יומיים ידעתי שזו היתה טעות קולוסאלית. חוסר ההתאמה ביני לבין המערכת היה מרהיב. שרדתי שם זמן קצר לפני שחזרתי לבאר שבע עם הזנב בין הרגליים, אבל למדתי שיעור חשוב על מה אני לא רוצה לעשות בחיים, ואיך אני לא רוצה לעשות את זה”.

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

„שלחתי לחברה שיר שכתבתי, והיא כתבה לי בתגובה: ‘אתה חייב להוציא ספר, ואני מוכנה לנהל את הפרויקט הזה’. באותו היום התחלתי לאסוף את השירים שהפכו עם הזמן לספר הביכורים שלי”.

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

„אדם אחד?! בשנות ה־20 לחיי התאהבתי באינספור בחורים, שעשו הכל חוץ מלבוא לדייט עם שלט ‘אני אשבור לך את הלב, תברח’. תודה לאל, נגמלתי מהמנהג הזה”.

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

„ספרות ממש טובה”.

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

„אני מרגיש שיצירה היא דרך להרבות יופי בעולם, למרוד באפרוריות ובקשיחות שסביבנו, לפעמים להצביע עליהן. העיסוק ביצירה הוא תפקיד שאני ממלא ביראת כבוד ובהכרת תודה”.

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

„התשובה משתנה אחת ליום, אבל כרגע: הספר ‘בריחה’ של אליס מונרו, הסרט ‘כולנו זרים’ של אנדרו היי, האלבום ‘תפילה ליחיד’ של אביב גדג’. את כולם סיימתי הלוּם יופי. עבורי הם יותר מיצירות אמנות – הם אירועים שקרו לי בחיים”.

13. יש אלוהים? ואם כן – מהי מערכת היחסים שלך איתו?

„נולדתי לתוך מציאות שבה אלוהים הוא מרכז העולם, אבל ככל שעמדתי על דעתי התברר שלעולם שלי יש מרכז אחר. התקשיתי יותר ויותר לקבל תפיסות ומעשים שנעשו בשם האמונה הדתית, ונפרדתי ממנה בסביבות גיל 20. אני זוכר את התחושה שיש ‘מבוגר אחראי’ שמפקח על העניינים מלמעלה, והיא נדמית לי היום מופרכת ומעוררת געגועים באותה מידה”.

„סיימתי אותו הלום יופי”. האלבום „תפילה ליחיד”

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

„יש לי נטייה מצערת לאגרנות, ולכן אני מתקשה להיפרד גם מחפצים לא שימושיים בעליל: נעלי עקב במידה 44, חליפת פאייטים כסופה, אבנים מהחוף ביוון. אבל החפץ הוותיק ביותר שאני מחזיק בבעלותי, חוץ מאלבומי תמונות, הוא בובת פרה עם ערך סנטימנטלי בשם דרורה טרבלסי”.

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

„מילד אחד שלמד איתי בבית הספר היסודי, ושהיה לעיתים קרובות קורבן לבריונות מצד ילדים אחרים. לפעמים, כדי להסיט את האש ממני, הצקתי לו גם. לפני כמה שנים מצאתי אותו בפייסבוק וכתבתי לו התנצלות ארוכה. הוא לא הגיב, ואני לא יודע אם הוא קרא אותה”

כמה קטנות

– אם לא ישראל – היכן?

„ישראל של אחרי הבחירות, מונהגת בידי כוחות ליברליים אמיצים ושוחרי שינוי. אמן”. – אם לא עברית – איזו שפה?

„שום שפה. מוזיקה”. – אם לא אבישי – איזה שם?

„גיליתי שיש לי חיבה מיוחדת לאנשים בשם אלון, וגם לפטריות שגדלות סביב העץ הזה. אז אלון”. – לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?

„בקבוק מים שהזמנתי מאמזון, בלי לשים לב שהוא עצום בגודלו. אבל הוא יפה, אז אני סוחב אותו וסובל”. – מדד האושר האישי?

„ממוצע 8, כיום 8”.

המחזמר „הילדה שצחקה בחלום”, שאבישי חורי (34) כתב בעקבות שירי לאה גולדברג לילדים, עולה בימים אלה במסגרת 20 שנה לבית אבי חי בירושלים (יוצג עד 28.9)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו