כדי לקבל מענה לשאלה איך הגענו למצב הנורא שבו נתונה הגדה המערבית היום, צריך להסתכל על מקרה ההתעללות החמור של מתנחלים וחיילים בפלסטינים ופעילים ישראלים ב–12 באוקטובר 2023. הם הוכו, נבזזו והפלסטינים נכפתו, צולמו בתחתוניהם ועל שניים מהם השתינו, כיבו עליהם סיגריות וניסו להחדיר לגופו של אחד חפץ. כל זה קרה בזמן גירוש הכפר ואדי א־סיק, קהילה פלסטינית שנמלטה מאימת האלימות והאיומים של מתנחלי המאחזים בסביבה.
עכשיו נריץ קדימה את הזמן, ונגיע לימינו: תיק החקירה נסגר, איש לא יועמד לדין. העילה הרשמית לסגירה היא שמצ”ח לא הצליחה לבסס ראיות מספקות נגד חיילים ספציפיים. אבל יש לזה שם אחר: כישלון, התנערות מהחובה להעמיד לדין והתרת כל רסן להתעלל.
„שמעת על כלא אבו גרייב בעיראק? זה בדיוק כמו שקרה שם”, אמר בזמנו אחד הקורבנות ל”הארץ”. בימים שאחרי 7 באוקטובר ההתפרעות חסרת המעצורים של מתנחלים־חיילים הגיעה לעוצמות מחרידות, ולמרות ההתרעות בצבא, בממשלה ובמשטרה לא פעלו כדי למנוע את המשך התעצמותה. השלכות חוסר הפעולה אז נראות היום.
את ההתעללות בוואדי א־סיק צריך לראות בהקשר הרחב יותר של גירוש פלסטינים משטחי C, ובאחרונה אף משטחי B. על פי נתוני „שלום עכשיו” ו”כרם נבות”, בשנים 2023–2025 גורשו 118 קהילות ומקבצי רועים בגדה. סיפור ההתעללות החמורה בוואדי א־סיק הדהד בקרב תושבי קהילות נוספות באזור כתרחיש אימה של מה שעשוי לקרות להם אם לא יימלטו מפני המתנחלים. נקודה זאת מבהירה, כי כישלון החקירה ואי ההעמדה לדין מהווים נדבך נוסף בשיתוף הפעולה של הצבא והמשטרה עם גירוש הקהילות הפלסטיניות.
עוד לפני 7 באוקטובר חקירות מצ”ח הסתיימו לעיתים רחוקות מאוד בהעמדה לדין, יעידו נתוני ארגוני זכויות אדם לאורך השנים. ההידרדרות ברורה: מתיק אלאור אזריה דרך תיק כוח 100 — המערכת הורתעה היטב, והובהר לבעלי התפקידים שאם יפעלו כפי שראוי הם יירדפו. במקום זאת, בצה”ל מסתפקים בצעדים פיקודיים נגד חיילים, דבר שמלמד כי הצבא מעדיף לסגור דברים „בתוך המשפחה”. כשמדובר ביציר הכלאיים מתנחל־חייל, המשטרה ומצ”ח מתקוטטות ביניהן בשאלה מי בכלל אמור לחקור.
כשמערכת אכיפת החוק הצבאית והמשטרה לא עושות את תפקידן, הן מהוות גורם פעיל בהידרדרות המוסרית של כל הישראלים. המשך ההתעללות בפלסטינים והמשך הטיהור האתני הוא באחריותן. העלמת העין הזאת של הרשויות משרתת את מדיניות הממשלה ומאפשרת אותה.
