הרב שלמה אישון, רב מזרח רעננה, ממלא מקום רב העיר וראש מכון כת”ר, התארח בפודקאסט של ערוץ 7 ושוחח על המפגש שבין הלכה לכלכלה, על השקעות כשרות, על האתגרים שברבנות עיר ועל הזיכרונות מגדולי התורה שעיצבו את דרכו.
הרב אישון מחבר את ההלכה לשאלות שמעסיקות כמעט כל משפחה בישראל: האם כדאי לבחור במסלול כשר ב”חיסכון לכל ילד”? האם השקעה בחברה שמחללת שבת הופכת את המשקיע לשותף? האם מותר להוריד שירים או להשתמש ביצירה של אדם אחר? ומה צריכה להיות עמדת ההלכה כאשר מחירי השכירות מזנקים בעקבות מלחמה?
אחת האמירות הבולטות היא שהמכון אינו מעניק ייעוץ כלכלי, אלא ייעוץ הלכתי. „אנחנו נותנים את הייעוץ ההלכתי, לא את הייעוץ הכלכלי”, מדגיש הרב אישון, ומבהיר כי ההחלטה היכן להשקיע נשארת בידי כל אדם, בעוד תפקידו של המכון הוא להציג את המשמעויות ההלכתיות של כל בחירה.
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בשיחה הוא תוכנית „חיסכון לכל ילד”. לדברי הרב אישון, דווקא התוכנית הזו הביאה לחשיפה חסרת תקדים של הציבור לנושא ההשקעות הכשרות. „כל הורה קיבל הביתה מכתב עם אפשרויות וביניהן מסלול כשר. אנשים לפני כן לא ידעו מה זה מסלול כשר”, הוא מספר. גם במסלולים הרגילים „יש על מה לסמוך, אולם לכתחילה, הראוי להשקיע בצורה כשרה”.
בין הסיפורים המעניינים ששיתף הרב אישון בולט מקרה של משקיע מארצות הברית שביקש להזרים הון לחברה ישראלית, אך התנה זאת בכך שלא תעסיק עובדים יהודים בשבת. החברה, שסיפקה שירות חיוני גם בסופי שבוע, התקשתה לעמוד בדרישה, אך לאחר פגישה משותפת עם המשקיע, הרב אישון, הנהלת החברה והיועץ המשפטי נמצא פתרון הלכתי שאפשר את ביצוע ההשקעה. „אם יש רצון מצד המשקיעים שהחברה תתנהל לפי ההלכה – מוצאים פתרונות”, הוא אומר, ומציג את המקרה כהוכחה לכך שגם שיקולים ערכיים יכולים להשפיע על אופן פעילותן של חברות.
סיפור אחר לקוח דווקא מימי המלחמה. הרב אישון מתאר כיצד לאחר פגיעות טילים בבתים ברמת גן נאלצו משפחות רבות לעזוב את בתיהן ולחפש דירות חלופיות, בעוד מחירי השכירות באזור החלו לטפס במהירות. מבחינתו, זו אינה רק שאלה של היצע וביקוש אלא גם סוגיה הלכתית. „כשאנחנו עוסקים בשכירות דירה בזמן מלחמה, מדובר במצרך בסיסי. אנשים צריכים לגור באיזשהו מקום”, הוא אומר, וסבור שבמצבים כאלה על המדינה להתערב כדי למנוע ניצול של מצוקת המפונים.
בהמשך עוסק הרב אישון גם בסוגיית זכויות היוצרים – נושא שהפך רלוונטי במיוחד בעידן הדיגיטלי. הוא מדגיש כי ההלכה מכירה בזכויות היוצר ומגנה עליהן, אך מבחינה בין שימוש אישי וסביר לבין העתקה הפוגעת בפרנסתו של היוצר. לדבריו, אין מקום להפוך את ההגנה על זכויות יוצרים לכלי לרדיפה אחר אנשים שפעלו בתום לב, אך גם אין להתיר הפקת רווח מיצירתו של אדם אחר ללא רשות.
השיחה נוגעת גם בעולם הערכים של עולם העסקים. הרב אישון מתייחס לתפיסה שלפיה כדי להצליח מבחינה כלכלית חייבים להיות „מתוחכמים” ולעיתים גם לעגל פינות, ודוחה אותה מכל וכל. הוא מזכיר את דברי החפץ חיים על אנשי עסקים הסבורים שאי אפשר להצליח בלי מעט רמייה, ומדגיש: „אנחנו מאמינים שאפשר להתנהל בצורה של ‘ועשית הישר והטוב’. בסופו של דבר אדם לא יפסיד מזה – לא בפן הרוחני וגם לא בפן הכלכלי”.
אחד הנתונים המעניינים שמציג הרב אישון הוא השינוי שעבר המשק הישראלי בתחום היתרי העסקה. כאשר החל המכון לעסוק בנושא, עיקר ההיתרים היו בבנקים, ואילו כיום כ־75% מהחברות הנסחרות בבורסה הישראלית כבר חתומות על היתר עסקה. גם המדינה, חברת החשמל, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים נוספים אימצו את ההסדר, שהפך לחלק בלתי נפרד מההתנהלות הפיננסית של גופים רבים.
אחד הביטויים המעשיים ביותר לעיסוק של המכון בסוגיות אקטואליות היה כנס מיוחד שקיים בכנסת בנושא רגולציה בזמן מלחמה. בכנס, שנערך בחסות חבר הכנסת אוהד טל, נדונו שאלות שנולדו בעקבות המציאות הביטחונית: האם נכון לדחות מבחני רישוי לכלי רכב כאשר בעלי הרכב מגויסים למילואים? האם ניתן לדחות בדיקות תקופתיות של מערכות גז בבניינים, גם במחיר של נטילת סיכון מסוים? ומהו האיזון הראוי בין בטיחות הציבור לבין הצורך שלא להכביד על אזרחים בשעת חירום. הרב אישון מדגיש כי אלו אינן רק שאלות מנהליות אלא גם סוגיות הלכתיות ומוסריות.
הוא שיתף בהרחבה על עבודתו כממלא מקום רב העיר בשלוש השנים האחרונות. מאז פרישתו של רב העיר הרב יצחק פרץ לגמלאות, הוא נושא בפועל באחריות לכל תחומי פעילות הרבנות. „רבנות העיר זה אומר אחריות על מקוואות, אחריות על נישואין, אחריות על עירובין, אחריות על כשרות. כל הדברים הללו היום תחת חסותי – חתימה על תעודות כשרות, בדיקת כשרויות, חתימה על תעודות נישואין. כל עבודת הרבנות ברעננה מוטלת היום על כתפיי, ומשתדל בעזרת השם למלא את תפקידי באמונה, בתפילה תמיד שלא תצא תקלה מתחת ידיי”, אמר.
הרב אישון מדגיש כי לצד האחריות הרחבה קיימים גם אתגרים יומיומיים המחייבים תשומת לב מתמדת. „כשאתה מדבר על מקום שיש בו הרבה בנייה ושכונות חדשות, צריך לוודא בכל יום שישי שהעירוב תקין. צריך לוודא שלא תהיה בעיה במקוואות, ובתחום הנישואין – ברוב המקרים הדברים הולכים בצורה חלקה, אבל לעיתים נתקלים בסוגיות לא פשוטות”, סיפר
כדוגמה הביא מקרה של זוג שביקש להינשא לאחר שהתגרש. „ישבו אצלי זוג מחזיר גרושתו. הכול טוב ויפה, אני ממלא את כל הפרטים, ופתאום אני רואה – החתן כהן. כהן לא יכול להחזיר גרושתו”, סיפר.
הוא הציע לחתן אפשרות לפנות לבית הדין כדי לברר את ייחוס הכהונה במשפחתו, אך החתן השיב, „אבא שלי יהודי שומר מצוות, נושא כפיים בכל יום. אני לא רוצה לעשות לו את הדבר הזה. אני לא רוצה להפקיע ממנו את הכהונה”. הרב אישון הוסיף כי המקרה הותיר עליו רושם עמוק: „חייב לומר שהתפעלתי מכיבוד האב של החתן הזה. הוא היה מוכן להקריב את החיים האישיים שלו כדי לא לפגוע באבא שלו”.
בהמשך הריאיון סיפר הרב אישון על תפקידו כרב מזרח רעננה, אותו הוא ממלא במשך שנים רבות. מדובר באזור שבו מתגורר ציבור דתי גדול, פועלים בתי כנסת רבים ומתקיימת פעילות תורנית ענפה. „אנחנו משתדלים להסתובב בין בתי הכנסת, להיות בקשר עם הציבור, לתת מענה הלכתי ולהיות חלק מהחיים הקהילתיים”, אמר.
אחד המיזמים שעליהם הרחיב הוא בית המדרש לבעלי בתים. „בית המדרש יתחיל השנה את השנה האחת-עשרה שלו, כשמגיעים עשרות אנשים ללמוד במערכת שיעורים מסודרת פעמיים בשבוע בשעות הבוקר”..
אחד הדברים המרגשים מבחינתו הוא לראות את השינוי שעוברים הלומדים. „מעניין לראות אנשים שכשהיו צעירים יותר פחות קבעו עיתים לתורה, אולי הסתפקו במינימום, והיום ברוך השם יושבים ולומדים בשמחה, בהתלהבות, עם ריתחא דאורייתא. הייתי רואה את הדבר הזה כאחד המפעלים החשובים היום בשכונה ובעצם בעיר כולה. האמת היא שגם מחוץ לעיר – אנשים מגיעים להשתתף בשיעורים”.
הרב אישון ציין כי כיום הוא למעשה רב השכונה היחיד ברעננה. „היום אין עוד רבני שכונות בעיר. היו רבני שכונות שפרשו לגמלאות, כך שהיום בעצם, מבחינת רבני שכונות, אני רב השכונה היחיד שקיים בעיר”, אמר, והוסיף כי בפועל משמעות הדבר היא אחריות רחבה הרבה יותר מזו המשתמעת מהתואר ‘רב מזרח רעננה'”.
בהתייחס לבחירות לרב העיר, שנדחו לאחר הבחירות לכנסת, אמר כי בכוונתו להתמודד כאשר יתקיימו. „אני היום בפועל ממלא את מקומו של רב העיר ומתפקד כרב העיר. הייתי רוצה, כל עוד שהקב”ה ייתן לי את הכוחות, להמשיך הלאה בעבודה שלי. ברגע שתהיינה בחירות, להתמודד מתוך תקווה שהציבור ייתן בי את אמונו ואוכל להמשיך הלאה במלאכת הקודש לטובת העיר”.
בתקופה האחרונה נעשו צעדים משמעותיים בשירותי הדת בעיר. „בנושא העירובין הכנסנו חברה שבודקת במקצועיות את העירוב בכל יום שישי. בנושא המקוואות הכנסנו את מרכז הטהרה שבודק את המקוואות בצורה יסודית, כך שהמקוואות שלנו מהודרים מבחינה הלכתית. יש גם תוכניות רבות לעתיד בנושאים נוספים של עבודת הרבנות”.
הרב אישון הדגיש כי פעילות הרבנות אינה מסתכמת במתן שירותי דת בלבד. „גם בתחום היחסים בין החלקים השונים שבעיר. מבחינת אהרן הכהן – אוהב שלום ורודף שלום – יש ברעננה מתחים, בעיקר ברמה הפוליטית, אבל כשמדברים עם אנשים, אנשים אוהבים שלום, רוצים שלום ולא רוצים מלחמות”.
גם סוגיית השבת עלתה בריאיון. הרב אישון הודה כי קיימים מתחים בנושא, אך הביע אופטימיות. „אני לא אומר שאת כל הבעיות אפשר לפתור, אבל אני שומע שאנשים אוהבים שבשבת העיר שקטה יותר, שלא סואנת. זה שהרחוב הראשי בעיר סגור מבחינת חנויות ותחבורה ציבורית – אנשים אוהבים את זה. הם רוצים את השקט ואת השלווה, בכלל ובוודאי בשבת. אני חושב שיש הרבה מה לפעול מתוך הסכמה והבנה בין החלקים השונים בעיר”.
בהמשך התייחס לגל העלייה מצרפת ולמקומה של רעננה כיעד מרכזי עבור עולים. „יש ברוך השם עולים רבים מצרפת. רעננה היא אחת הערים האטרקטיביות לעלייה מצרפת ויש הרבה התמודדות”, אמר.
האתגרים כוללים את קליטת הילדים במערכת החינוך, ההתמודדות עם פערי השפה והתרבות ובניית חיי קהילה. „יש היום כמה וכמה קהילות צרפתיות, אבל יש מחסור בבתי כנסת עבור הקהילות הללו. יש קהילה גדולה מאוד של מאות משפחות שמתפללות באוהל בהיעדר מקום. מנסים לפתור את העניין, זה לא פשוט, אבל צריך לתת להם מענה – גם מבחינת קהילות, גם בתי כנסת וגם חינוך הילדים”.
עשרות שנים לאחר שעזב את ספסלי הישיבה והחל את דרכו כרב, חוזר הרב שלמה אישון אל התחנות שעיצבו את עולמו. בריאיון רחב הוא מספר על הילדות בתל אביב, על ימי הלימוד בישיבת נחלים, על המעבר לישיבת מרכז הרב ועל המפגש עם גדולי התורה שליוו את דרכו. לצד הסיפורים האישיים הוא שב ומדגיש כי יותר מכל למד מהם כיצד מוסרים תורה מדור לדור.
תחילת הדרך הייתה בישיבת נחלים. בשנים הראשונות בישיבה שררה אווירה שונה לחלוטין מזו שהתפתחה בהמשך. „כשהגעתי לישיבה רוב הרבנים היו חרדים. היה אחד עם כיפה סרוגה, רבי ישראל רוזן. הכיוון היה שמי שרוצה באמת תורה – שייך לשם”. נקודת המפנה הייתה עם הגעתו של הרב יהודה פליקס. „הרב יהודה פליקס עשה מהפך בישיבת נחלים. הוא הביא איתו עוד כמה רבנים ממרכז הרב. הוא היה הר”מ שלי בשמינית, ובזכותו הגעתי למרכז הרב”.
המעבר למרכז הרב לא היה רק שינוי מקום לימוד אלא גם שינוי תפיסתי עמוק. „עד אז הייתה מחשבה שהתורה נמצאת בעולם החרדי, ושבעולם של הציונות הדתית לכאורה אין הרבה תורה”.
המפגש הראשון עם ראש הישיבה, הרב אברהם שפירא, שינה את התמונה כולה. „הוא הפגיש אותנו עם הרב שפירא. רק לראות אותו – רואים שיש תורה גם אצל רבנים שתומכים בהקמת מדינת ישראל ותומכים בציונות”.
אחת האמירות שנחרטו בזיכרונו מאותו מפגש הייתה כאשר הרב שפירא התייחס לדמויות ההנהגה התורנית בדור. „אני זוכר שהוא אמר לנו שלו היה זקן לבן לפני הרב שך. ואז ראינו שבאמת יש ברוך השם תורה ולימוד רציני. זה פתח את ליבי למרכז הרב”.
במשך השנים זכה הרב אישון לקשר קרוב עם הרב אברהם שפירא, והוא מתאר דמות שהותירה עליו רושם עמוק לא רק בשל גדלותה התורנית אלא גם בשל יחסה לאנשים. „כל פגישה איתו הייתה חביבות וחום. זה הדבר הכי בולט. חיוך גדול, מקבל בלבביות ובסבר פנים יפות כל אחד שמגיע לביתו”.
גם פסיקת ההלכה של הרב שפירא הייתה חוויה לימודית בפני עצמה. „הוא לא היה פוסק הלכה ב’כן’ או ‘לא’. הוא היה מפלפל לכאן ולכאן, ולפעמים אפילו היה קשה להגיע למסקנה. אבל כך למדנו איך פוסקים הלכה,.
הוא נזכר בשאלה שהביא לפני הרב כאשר בנו הגיע לגיל מצוות. „הייתה שאלה על איזו יד להניח תפילין, משום שהוא כתב ביד שמאל אבל היד החזקה הייתה ימין. הרב דן בכל הצדדים, ובסופו של דבר הכריע כפי שכותב הרמ”א, שהולכים אחר הכתיבה”. דרך ההכרעה הזו ביטאה את עולמו של הרב שפירא. „הנושא של פסיקת הלכה היה קשור תמיד למנהגים. כשהיית אצלו היית שומע סיפורים על גדולי ישראל, איך נהגו, איך התבטאו, מה עשו. הרגשת שאנחנו ממשיכים את הדרך שלהם”.
גם דמותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק נוכחת היטב בזיכרונותיו. בשנותיו האחרונות של הרב צבי יהודה נהגו תלמידי הישיבה להגיע לשיחות במוצאי שבת. „זכינו לקבל ברכה מפיו לפני שהתגייסנו. כשהייתי בטירונות הוא נפטר”.
הרב אישון מספר כי את הבשורה קיבלו החיילים במהלך הטירונות. „בא הרס”ר והודיע לנו. הייתה שם קבוצה של תלמידי מרכז הרב. הוא אפילו חשש שנקרע קריעה במקום. לצערי לא זכיתי להשתתף בלוויה”.
בדבריו הוא מתייחס גם להבדל בין שניים מרבותיו – הרב ישראלי והרב אברהם שפירא. „אצל הרב ישראלי היו שיעורים מסודרים, בנויים שלב על גבי שלב. מי שהיה שומע שיעור כמה שנים אחר כך היה שומע כמעט אותו שיעור.אצל רב אברום תמיד הייתה התחדשות. כל פעם היה משהו חדש. למדנו ממנו שלא חייבים לחזור שוב ושוב על אותו הפשט”.
כדוגמה הוא מביא סיפור ששמע. „מישהו בא עם פשט ברמב”ם והרב דחה אותו. אותו תלמיד אמר: ‘אבל שמעתי את הפשט הזה מהרב’. הרב השיב, ‘היה הכרח. הייתי צריך להגיד שיעור ולכן למדתי את הפשט הזה, אבל עכשיו אני דוחה אותו'”.
לאחר שנות הלימוד ניצב הרב אישון בפני צומת משמעותי. מצד אחד עמדה האפשרות לשמש כר”מ בישיבת הסדר בקריית שמונה, ומנגד הוצע לו על ידי הרב מיכה הלוי להיות רב קהילה ברעננה. „הייתה התלבטות קשה. אלו היו שני כיוונים שונים לחלוטין – ישיבה בפריפריה או רבנות קהילה במרכז הארץ”.
מי שהכריע את הכף היה הרב אריה שטרן זצ”ל. „הוא דיבר על העדיפות של רעננה כמקום שבו ההשפעה הכללית יכולה להיות גדולה יותר. בסופו של דבר הגענו לרעננה”.
בהמשך הריאיון הוא נזכר גם בקשריו עם זלמן נחמיה גולדברג. „היינו מגיעים אליו בימי חמישי בערב. אחרי השיעור היה מקבל אותנו. זו הייתה חוויה נפלאה. איפה שמנחיתים אותו מיד שולף בצורה בלתי רגילה. הוא עבר בעצמו על כתבי היד שלנו וכתב הערות. יש אצלי בבית כתבי יד שלו על הספרים של המכון שלנו. הפשטות, הצניעות, הענווה והגדלות שלו היו חוויה בלתי נשכחת”.
גם בית הוריו השפיע על עולמו. אביו, ששימש עורך עיתון „הצופה”, היה בקשר עם רבנים רבים, והילדים נחשפו למפגשים הללו מקרוב.
אחת החוויות שעליהן סיפר הייתה פגישתו הארוכה של אביו עם הרבי מלובביץ’. „אבא סיפר שכאשר נכנס אמר לו השמש שכאשר יצלצל הפעמון יהיה עליו לצאת. הפעמון צלצל, והרבי אמר לו: ‘אתה נשאר פה, אתה לא יוצא’. הם ישבו למעלה משלוש שעות ודיברו על מגוון רחב של נושאים”.
לצד זאת הוא מספר כי הרב שלמה גורן היה הסנדק שלו. „אני זוכר שהיינו מגיעים אליו בפורים עם משלוח מנות, יושבים ומדברים איתו. שמענו ממנו סיפורים על הרב קוק זצ”ל”. הוא מזכיר גם את הקשר עם הרב עובדיה יוסף. „לבר המצווה שלי קיבלתי ממנו מתנה – ספר ‘חזון עובדיה’ עם הקדשה בכתב ידו שנכתבה בחול המועד פסח, ממש מעשה רב”.
בסיום הריאיון התייחס הרב אישון גם לשנותיו כדיין במסגרת ארץ חמדה. הוא מספר כי במשך שנים ישב בבית הדין ברמת גן לצד הרב יעקב אריאל והרב אהרן כ”ץ, וכי לעיתים הגיעו אליהם גם מתדיינים מן הציבור החרדי. אחד המקרים הזכורים לו היה סכסוך שכנים בלוד. „לא הייתה ברירה אלא לצאת לסיור במקום. הרב אריאל אמר אז בחיוך: ‘לוד זה לא רעננה. בלוד כל אחד בונה איפה שהוא רוצה, וברעננה מקפידים יותר על חוקי הבנייה'”.
