1.
נתיב מילוט קל ונוח: מישהו צריך לקום ולומר את האמת, לפני שגם אנחנו מתחילים להאמין לשקר

האם גם אתם דיברתם השבוע על מה שחשוב באמת? האם גם אתם עסקתם בנושאים הבוערים? האם גם אתם שמעתם את מה שכל אזרח ישראלי היה צריך לשמוע השבוע?

מן הסתם התשובה היא כן, מן הסתם שמעתם על הדרמות הפוליטיות המסעירות של השבוע, על המפלגות החדשות שהוקמו, על החיבורים והבריתות המתרקמות, ובקיצור בכל מה שבאמת מעניין את אזרחי ישראל.

כך למשל, כולנו שמענו השבוע כמה מסרים מרגשים ומשובבי נפש מבית היוצר של הנדל וטרופר, שכמו כל מפלגה חדשה הם מרחפים כעת מעל אחוז החסימה, אבל באופן טבעי בלי חיבורים חדשים ובלי בריתות נוספות הם יצללו מהר מאוד מתחת הקו הזה. כמובן לא יכולנו לפספס את ההחלטה הדרמטית של איילת שקד לפיה היא לא מצטרפת לחיבור הזה, אין ספק הרי שכל אחד מאזרחי ישראל התעורר השבוע מדי בוקר בבוקרו ושאל את עצמו – איפה איילת שקד תהיה בבחירות הבאות, אז הנה אפשר להירגע, התשובה נמצאה: היא כנראה לא תהיה בפוליטיקה, היא בוודאי לא תהיה במפלגה של הנדל וטרופר.

רגע, זה לא הכל. רק אתמול הושקה באופן חגיגי מפלגה חדשה של גלעד ארדן ויולי אדלשטין. ואם שאלתם את עצמכם – ומן הסתם שאלתם – מה בעצם רוצות המפלגות הללו, לאיזה קהל הן פונות ומה ההבדלים ביניהן, התשובה פשוטה מאוד. מפלגה אחת רוצה לפנות למאוכזבי הליכוד וגם לגייס את כל החרדים. המפלגה השניה לעומתה, רוצה לגייס את כל החרדים ולפנות למאוכזבי הליכוד.

אבל אנחנו לא צריכים להרגיש רע עם עצמנו בכך שאנחנו מתעסקים במה שהתקשורת מלעיטה אותנו. אין לנו שום סיבה להאשים את עצמנו בכך שאנחנו מתעסקים בתפל ולא בעיקר, אנחנו מתעסקים בשטויות שהכותרות החליטו לעסוק בהן, כי כל מערכת הבחירות הזאת עוסקת בתפל אחד גדול, עד כדי כך גדול – שהוא הפך להיות העיקר העיקרי כאילו הוא ואין בלתו, עד שעכשיו זה כבר נראה לנו טבעי ומתבקש שזה כמובן הנושא שצריך לעסוק בו.

אז בואו ונזכיר לפחות אנחנו לעצמנו את האמת, בשביל זה אנחנו כאן.

מדינת ישראל נמצאת באחד מרגעי השפל הגדולים בתולדותיה. המלחמה הקשה הביאה גם הישגים בחסדי שמים, אבל עדיין הביאה איתה בעיות מהותיות, בעיות עצומות בנושאי ביטחון, חמאס עדיין לא הוכרע, המלחמה בלבנון עלולה שוב להתפרץ בכל יום, חיזבאללה לא נעלם לשום מקום, למרות ההישגים איראן קיימת, ארגוני הטרור קיימים, ב”ה הם ספגו מכה אבל הם עדיין כאן, הסכנה האמיתית נמצאת שם. כולם מדברים גם על האיומים הבאים, על השביעי לאוקטובר הבא שעלול חלילה לבוא מיהודה ושומרון, מירדן או ממצרים, רח”ל.

המחיר הכלכלי של כל זה עדיין לא הוברר לנו, המיסים רק יעלו, האבטלה תעלה, המחיר הכלכלי שישלמו אזרחי ישראל על המלחמה הזאת הוא די יקר ומישהו יצטרך לתת את התשובות, מדובר בנושא קריטי מאוד.

השנים האחרונות הביאו איתן גם בעיות פנים-חברתיות קשות מאוד, כל נושא האיזון בין הרשויות, ההתנהלות הפוליטית המופגנת של מערכת המשפט שעושה ככל העולה על רוחה מבלי לפחד מאף אחד, מלחמת ימין ושמאל, פרשת שדה תימן, פרשת הפצ”רית, שחיתויות בתוך המפלגות, שיתופי פעולה שנחשפו בין יריבים פוליטיים מימין ומשמאל ככל שזה נגע להם לג’ובים ולמשרות, הנושאים הללו הושתקו ואנחנו אפילו לא זוכרים אותם. לאזרחי ישראל יש הרבה סיבות אמיתיות לדאגה, כבר לפני שנה הזהירו כולם ובין היתר מעל במה צנועה זו שהמכנה המשותף לכל הבעיות הללו הוא שאין להן פתרון קסם, אבל יש מהן פתח מילוט מאוד קל, מאוד נגיש ומאוד יעיל. וקוראים לו כמובן חוק הגיוס.

התעמולה בשנה האחרונה ואף קודם לכן, הייתה קשה, מסיבית, שקרית ומושחתת. מפלגות האופוזיציה והתקשורת לקחו את המצוקה האמיתית של אנשי המילואים ומשפחותיהם ובמקום לטפל בה, שכנעו את כולנו לערוך משוואה פשוטה ולהבין: אם יגייסו את החרדים, הבעיה הזאת תיפתר.

אף אחד לא העלה על דעתו לומר אולי משרד האוצר יטפל בזה, אולי משרד הביטחון צריך להפסיק לשלם סכומי עתק לדברים מיותרים ולהפנות את הכסף למשפחות המילואים הקורסות, כולם דיברו על כבשת הרש הקטנה של מעמד לומדי התורה ושל תקציב הישיבות, שהוא קטן בהרבה מכל תקציב אפשרי בנושאים האמורים.

יתרה מכך, כל עיסוק תקשורתי במצוקתם של אנשי המילואים לווה מיד בתמונות רקע של אותו פלג מיעוט הרסני ומזיק שהשתולל בכבישי ישראל, וכך אזרחי ישראל קיבלו משוואה פשוטה מבלי לדעת את הפרטים ומבלי להכיר: יש את משפחות המילואים מצד אחד, ויש את כל החרדים המשתמטים מצד שני, ולכן ברגע שנטפל בחרדים המשתמטים – ייפתרו כל בעיותינו.

הראשון שנתן לרעיון הזה דרור ושחרר אותו לחופשי, הוא נתניהו בעצמו. זה היה ברור, אם תפתחו את גיליונות „יתד השבוע” מהשנה האחרונה תראו שכבר אז נכתב שם, שנתניהו יחתור לאחדות, יחתור לממשלה רחבה, שהוא יחתור להשתמש בנושא הגיוס כפתרון להישרדות פוליטית נוספת, תוך כפיות טובה וציניות אכזרית כלפי מפלגות שהלכו איתו בנאמנות בשנים הקשות ורק בזכותן הוא הצליח לשרוד ולהגיע לרגע הזה. אבל עכשיו, הגיע הזמן להחליף דיסקט. העם רוצה שוויון, העם רוצה אחדות וזה מה שנתניהו יתן לו.

וכך הגענו לשבוע הזה, בו נתניהו אמר רשמית בפעם הראשונה בקולו ממש, שכל הנושא של חוק הפסקת המעצרים הוא רק פתרון זמני, כלומר במילים אחרות – בלוף כדי להרגיע את המפלגות השותפות, אבל אחרי הבחירות הוא הולך בהחלט להושיב בכלא את כל מי שלא יתגייס ולא הוכח שהוא לומד תורה. איך בדיוק זה יתבצע? כולנו כבר מבינים לבד.

אפילו חבר מפלגתו הנאמן חנוך מילביצקי, שהפך ליקיר בעיני חרדים רבים ואף הוזמן לפאנלים בקמפים של ישיבות, שם השמיע אמירות משובבות נפש על לומדי התורה וכמה חשוב לשמור עליהם, נבהל כששמע את האמירה הברורה של נתניהו, ובראיון אחר הוא כבר אמר שאכן הוא מסכים שלמרות שהליכוד היא מפלגה אמונית, יש לגייס את כל מי שלא לומד. כלומר דעתו של נתניהו משפיעה על דעת המפלגה כולה ולשם כל זה הולך.

השקר הזה חלחל כל כך לעומק, עד שהיום גם לנו זה נראה טבעי שכל נושא הבחירות הוא סביב נושא מעמד לומדי התורה והשוויון בנטל. וכאן חסר את הילד הקטן שיקום ויצעק את האמת, מישהו צריך להתעורר ולצעוק לכולם: רבותיי, איבדתם את זה לגמרי, טעיתם בדרך, לא שמתם לב שפנייה לא נכונה שלקחתם לפני שנה, מביאה את כולנו כעת לפי תהום.

מדינת ישראל יוצאת לבחירות ראשונות אחרי מלחמה מהקשות בתולדותיה, עם בעיות אמיתיות ומהותיות שאף אחד לא טרח לפתור ולאף אחד אין דרך לפתור, ולכן כשאף אחד לא יכול לספק תשובות, פשוט עושים הכל כדי למנוע מראש את השאלות.

וזה מה שאנחנו רואים עכשיו, החל בנתניהו דרך כל המפלגות ועד כל השחקנים הזוטרים ששיחקו השבוע בכותרות את משחק הכסאות. ארדן, אדלשטין, הנדל, טרופר, הליכוד, הדמוקרטים, כולם מדברים רק דבר אחד: אנחנו נחוקק חוק שיביא את כל החרדים לצבא, אנחנו נשים קץ להשתמטות.

נכון שיש כאלה שמוסיפים עוד מסרים, כמו למשל שהם יקימו גם ועדת חקירה, או שהם יטפלו פה ויטפלו שם, מסרים קבועים וחלולים של ערב בחירות, אבל כל זה מגיע רק אחרי, כל זה ניצב רק בשורה השניה, השלישית או העשירית. הכותרות של כולם הן שהם הולכים לטפל בנושא הגיוס.

והדבר הזה מתסכל עד אימה, השקר זועק לשמיים, הצביעות כבר בלתי נתפסת ואי אפשר להעלות אותה על הדעת. איך יתכן שבעיה אומנם אמיתית שיש לטפל בה ויש לפתור אותה במקומות הנכונים על שולחנם של גדולי ישראל ושלוחיהם, יצאה מכל פרופורציה והפכה להיות הנושא המרכזי כאילו זה מה שיביא את הבשורה לעם ישראל.

כולנו דיברנו השבוע על מה שחשוב. על שקד, על הנדל, על מדומיינים כאלה ומדומיינים אחרים, אבל כל המדומיינים הללו הפריחו בעצמם את הסיסמאות שהם למדו מהטובים ביותר, מהמפלגות הקיימות, כולם שיחקו באותו נדמה לי, כולם השתמשו באותו שקר ובאותה תעמולה. אף אחד לא דיבר על הדברים האמיתיים.

וככל שנתקרב לבחירות זה רק ילך ויחמיר, ולכן עלינו לקחת את תפקיד שוטה הכפר ולהגיד את האמת, את האמת הפשוטה שכולם רוצים לברוח ממנה: לעם ישראל ולכלל נבחרי הציבור מקיר לקיר אין שום פתרון למצב, לא פתרון למצב הביטחוני, לא פתרון למצב הכלכלי, לא פתרון למצב החברתי, ולכן כולם הולכים לעסוק במה שנוח להם, במה שהכי קל, במה שנקלט בקלות במוחם של אנשים ובמה שהכי קל לנצח איתו.

ארדן, הנדל וחבריהם צועקים בקול את מה שנתניהו עד היום חשב בשקט והיום כבר אומר בשקט. אבל כולם אומרים את אותו דבר: אנחנו רוצים להמשיך להיות פה, אנחנו רוצים להמשיך לשלוט, אנחנו רוצים להמשיך להנות ממנעמי השלטון, אבל אין לנו שום פתרון ושום דבר אמיתי להציע למצביעים שלנו. אז בואו נתגולל על כבשת הרש, עם השיטה העתיקה והיעילה ביותר בהיסטוריה.

2.
בין המשפתיים: נתניהו צריך לראות מה קורה בתוך מפלגתו לפני שהוא בוחן מפלגות אחרות

למרות שנתניהו אמר השבוע דברים די ברורים, מסתבר שהקמפיין העיקרי שלו עדיין לפנינו. נתניהו כמו נתניהו – נותן לאחרים ללכת לפניו ולבדוק את השטח בשבילו, הוא יושב בשקט ומסתכל, הוא מקשיב לברברת של יאיר גולן, הוא מקשיב לברברת של מקימי המפלגות החדשות, הוא רואה לאן הדברים הולכים – ורק אחר כך הוא מחליט בהתאם לכך מה להגיד, מה לומר ובעיקר מה לא לומר.

בימים אלה נתנהו עסוק בדרמות הפנימיות של הליכוד לקראת הפריימריז, האמורות להתקיים בעוד כשבוע וחצי. עד אז מנסה נתניהו לאשר את הנהלים החדשים והחוקים החדשים שיאפשרו לו לשלוט ברשימה, לשנות את פניה, להדיח את מי שצריך להדיח ולסלול את הדרך למי שהוא חפץ ביקרו.

לכן מכל הבחינות, עדיין מוקדם מאוד עבור נתניהו להתחיל להביע דעות ולהתחיל לגבש קמפיין. הוא צריך לראות קודם כל מה קורה בתוך המפלגה, איזה אנשים ייבחרו בסוף, האם המאמצים שלו נשאו פרי, האם הוא קיבל את האנשים שהוא רצה בהם, או שהוא ייאלץ שוב להתמודד עם מפלגה שקשה לו להשתלט עליה ולשלוט בה.

רק אחרי שהוא יידע איך נראית המפלגה שלו, הוא יבין מה האתגרים שעומדים בפניו. האם חברי רשימתו יפריעו לו לקמפיין, האם הם ינסו לעשות קמפיין אחר, עד כמה הם יישרו קו, ורק אחרי שהוא יבין מה קורה בתוך המפלגה, הוא יתחיל להסתכל החוצה.

זה עוזר לו גם לעשות את מה שהוא רגיל לעשות: לא לנעול את עצמו בשום התחייבות ובשום קו ברור, לפני שהוא מבין היטב ובטוח שהשטח בנוי לזה. ולכן הפעם זה משחק לטובתו שכל האחרים כבר מתחילים את משחק הכיסאות, שכולם מתחילים להשתולל, לדבר, לברבר עצמם לדעת, ורק אז הוא יבוא ויחליט את מי הוא תוקף, למי הוא מתחבר, למי הוא דוחף את הקשית לשתיית המנדטים ולמי הוא לא מתייחס בכלל.

במידה מסוימת, חותמי הבריתות ומקימי המפלגות למיניהם משמשים מבלי משים כשחקני ניסוי של נתניהו. הוא מסתכל עליהם היטב, הוא מקשיב להם היטב, הוא בודק מה ההשפעה שלהם בשטח, לפי זה הוא יחליט כיצד הוא משתלב במשחק הכיסאות הזה.

3.
הגדלות ההסתה: כבר נמאס לצעוק על זה, אבל זו פשוט המציאות ההזויה

ואם כבר עסקנו בשיטה היעילה בהיסטוריה של הסתה לצורך הישרדות פוליטית, שווה להיזכר בעוד אנקדוטה שהתרחשה אך לפני עשרה חודשים פחות או יותר.

שופטי בג”ץ ביטלו השבוע באופן שרירותי, החלטה שהתקבלה כחוק בוועדת הכספים, להעביר את התקציבים המגיעים בדין ביושר לחינוך חרדי. בג”ץ קבע שכינוס ועדת הכספים בזמן פגרה והעברה באופן מהיר כל כך זה מהלך לא תקני, אבל כתבים פוליטיים ערניים נזכרו מיד שבסוף ימי הממשלה הקודמת, שבוע בלבד לפני הבחירות, התכנסה ועדת הכספים של ממשלת בנט ולפיד ואישרה העברת כספים קואליציוניים בהיקף של מיליארדי שקלים, בין היתר למגזר הערבי ולמפלגות החברות באותה ממשלה.

הארכיון זוכר הכל, וכך פורסם התיעוד מאותה ועדה שבה ישב אז יואב קיש ואמר שהדיון הזה אינו ראוי, אבל הוא יוצר תקדים. ואם הוא יוצר תקדים, אז כדאי לזכור שזה עלול לפעול לשני הצדדים ולקרות גם בממשלה הבאה.

ח”כ הרב יצחק פינדרוס שישב לידו, אמר לקיש: „תקליט את מה שאמרת ותזכור זה לעוד ארבע שנים”. והנה השבוע אכן התממשו הדברים באופן מדויק. ועדת הכספים עשתה בדיוק את מה שוועדת הכספים עשתה אז, אלא שהפעם כל מפלגות האופוזיציה קמו לצעוק, הפעם בג”ץ בלי להתבייש נקט צד פוליטי מובהק והתערב בהעברות האלה.

הצביעות הברורה שנעשית ללא בושה ולעיני כל בלי לפחד משום דבר, היא לא חדשה לנו. אבל זה לוקח אותנו שוב לתקרית שהתרחשה רק לפני עשרה חודשים, אז מליאת הכנסת הזאת של הממשלה הנוכחית, אישרה ברוב את הגדלות הרמטכ”ל, ואישרה בעצם באופן חוקי העברה של סכומים אסטרונומיים לפנסיות התקציביות של גמלאי צה”ל.

משום מה, אז בג”ץ לא התערב ולא פסל את החלטת הכנסת. ומדוע? כי רוב המוחלט של הנהנים מההחלטה הם מהצד הנכון כמובן, ביניהם גנץ ואיזנקוט עצמם.

מדובר בכספים שיכלו להביא ישועה למשפחות מילואימניקים קורסות, מדובר בכספים שיכלו לענות על צורכי ביטחון אמיתיים, אבל הם הולכים לכיסם של אנשים שפרשו משירות קבע בגיל צעיר יחסית, בשיא חייהם, השתלבו בחברות ענק, בדירקטוריונים מובילים בשוק החופשי, וכך נהנים מכפל משכורות עתק ומכפל מבצעים על חשבון משלם המיסים.

זה לא צריך להיות עסק שלנו ולא מעניין אותנו איך הצבא מחלק את הכסף שלו, אבל כשבאים ומסיתים נגדנו על כבשת הרש, על הסכומים הפעוטים יחסית שהועברו למוסדות תורה וחינוך חרדי, הצביעות הזאת כבר זועקת. בג”ץ הפך מזמן לגוף פוליטי מובהק ובמקום שמפלגות הימין יעסקו בכך, הן נסחפות לסחף התקשורתי הכללי נגד הציבור החרדי ונגד מעמד לומדי התורה, כאילו זו הבעיה.

במצב כזה, כמעט אין אף פוליטיקאי בימין שמדבר על כוונתו להילחם במערכת המשפט הצבועה, חוץ מבן גביר, שגם הידיים שלו כבולות מאוד. במקום זאת, כולם נסחפים להמשך העיסוק המיותר במעמד לומדי התורה והפיכתו לחזות הכל.

מישהו צריך לעמוד ולצעוק על העוול הזה, מישהו צריך לעמוד ולצעוק לכולם: רבותיי טעיתם, משוגעים רדו מהגג, לאן הגעתם, איפה המציאות ואיפה אתם.

הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן, לתגובות: tiko@yated.net