מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש נשא דברי חיזוק בפני אלפי בני הישיבות שהתכנסו בבית שמש, וקרא לבני התורה להיערך לזמן אלול ולראש השנה באמצעות יציאה מהבינוניות וקבלת עול תורה מעשית ומחייבת.
בפתח דבריו התייחס מרן ראש הישיבה לגזירות ולקשיים שעברו על עולם התורה במהלך השנה האחרונה. ואמר שלקראת יום הדין נדרש כל אחד לבחון מה ביכולתו לשנות כדי לזכות לשנה טובה יותר.
קרדיט: ערוץ גדולי הדור
„אנחנו כמה ימים לפני אלול, נכנסים לישיבות ובאים לראש השנה”, אמר. „אנחנו זוכרים את ראש השנה שהיה, ולמפרע מבינים מה נכתב אז. כל הגזירות נגדנו, כל הקשיים וכל השנאה נגדנו – כל זה נגזר מהקב”ה”.
מרן הדגיש שחיזוק כללי אינו מספיק לנוכח המצב: „אנחנו באים לראש השנה שבו תהיה שוב כתיבה, וצריכים לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את זה. בוודאי שכדי לשנות צריכים משהו דרסטי. סתם חיזוקים בעלמא אינם מספיקים. אם לא יהיה משהו דרסטי, לא יהיה שום שינוי”.
מרן רה”י הגרמ”ה הירש הביא את דברי הספורנו על הפסוק „ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”, שעל האדם להימנע מחיים המתנהלים באופן בינוני ולבחור בדרך המובילה לברכה ולהצלחה.
„אנחנו צריכים ללמוד מזה שלא להיות בינוניים”, אמר. „אנחנו צריכים להיות באופן של קיצוניות של הצלחה. זו התביעה שיש לנו: לצאת מהבינוניות ולהיכנס למדרגות גבוהות”.
בהמשך הסביר, על פי דברי רבי ישראל מסלנט, כי עבודת השם אינה יכולה להצטמצם לדברים שאדם עושה ממילא מכוח טבעו והרגליו. „אדם לעמל יולד, ללחום מלחמת מצווה, והחובה עליו להתייגע בעבודת השם. לא רק לשמור את מה שטבעו מניח לו לעשות מעצמו”.
מרן עמד על כך שישנם בני אדם ואף בחורי ישיבות הממשיכים במסלול חייהם מכוח ההרגל, אך נמנעים מדברים הדורשים מאמץ. „היו בחיידר, אחר כך בישיבה קטנה, בישיבה גדולה ובכולל, והולכים לפי הטבע. אבל את מה שבא קצת בכבדות מזניחים. באופן הזה, אומר רבי ישראל, הוא אינו עובד השם, אלא הטבע עושה את שלו”.
מרן ראש הישיבה הדגיש כי משמעות היציאה מהבינוניות היא קיום רצון הבורא מתוך מחויבות, גם כאשר הדבר אינו תואם את הנטייה הטבעית. „היסוד בעבודת האדם אל הבורא יתברך שמו הוא לשמור ולעשות גם את מה שאין לבו חפץ. זה הפשט של לא להיות בינוני: לעשות את מה שהקב”ה רוצה מתוך עול, מתוך ידיעה שאנחנו מוכרחים לעשות זאת”.
בדבריו הביא את הסברו של מורו ורבו, מרן הגר”א קוטלר זצ”ל, שהחשש מקבלת עול תורה נובע מטעות. האדם חושש להכביד על עצמו, אך למעשה קבלת העול מביאה עמה את „העושר והאושר האמיתי”.
מרן רה”י הגרמ”ה הירש המחיש זאת באמצעות הצום ביום הכיפורים. אדם רעב וצמא אינו מנהל משא ומתן עם עצמו אם לאכול, משום שברור לו שהדבר אסור. „זה קשה, אבל פשוט שעושים את זה. אין ויכוח”, אמר.
מרן הסביר שכך צריך האדם להתייחס גם לחובת לימוד התורה. „אדם שמקבל עול תורה ומרגיש שאין עצה אחרת, אלא ללמוד, שאינו יכול להתבטל ואינו יכול לעשות רק את הדברים שקל לו לעשות – הרי זה כמו אכילה ביום כיפור. אז אין לו שום בעיה. אדרבה, הוא ירגיש בפועל כי ‘תורת השם תמימה משיבת נפש, פיקודי השם ישרים משמחי לב'”.
מרן ראש הישיבה הציב בפני בני הישיבות יעד מעשי: „כל אחד צריך לקבל עליו עול של מספר שעות. עשר שעות זה המינימום, אבל מוכרח. יש שיגידו שזה לא בשבילם, אלא בשביל בחורים גדולים ומצוינים. בחור עלול לומר: אני בחור פשוט, עשיתי כל מיני דברים, מה זה קשור אלי?”.
על כך הביא את דברי החפץ חיים, שלפיהם היצר הרע מנסה למנוע מהאדם לקבל על עצמו דבר גדול באמצעות תחושת נחיתות. „כשהיצר הרע רואה שאדם רוצה לעשות דבר גדול, הוא מפיל עצבות בלבו וגורם לו לחשוב שהמצווה הזאת אינה מתאימה לו, אלא רק לגדולים אשר בארץ ולבחורים השקדנים. אומר החפץ חיים שזה היצר הרע”.
לצד הקריאה לשינוי משמעותי, הבהיר מרן הגרמ”ה הירש כי יש לבצע אותו בהדרגה ובאופן מעשי. „כל אחד יקבל על עצמו כמה שעות ביום שבהן אין שום בטלה, אלא רק לימוד. כך וכך שעות הוא קובע, והוא יודע ששעות אלו הן עול. לאחר מכן הוא יוכל ללכת הלאה והלאה”.
את דבריו חתם בתפילה שהקבלה המעשית תעורר רחמים לקראת יום הדין: „אולי זה יביא לכך שהקב”ה יראה שאנחנו מבינים שמשהו אינו בסדר ושאנחנו משנים דבר מה. ואז, בסייעתא דשמיא, נזכה באמת לראש השנה של כתיבה וחתימה טובה”.
