1.
מאחורי השריון העבה: השריון המפתיע נועד לפתוח את הדלת לבאים בתור
גם בתוך שורות מפלגת הליכוד עצמה, לא ידעו השבוע להסביר במדויק את פשר הסלוגן החדש שהוצג לציבור – „ממשלה לאומית רחבה”.
נתניהו עצמו אומר את המילים הללו בשבועיים האחרונים ומאשר בכך את כוונותיו לגבי עתידו של גוש הימין, אבל השבוע זה יצא והתפרסם כסלוגן רשמי של המפלגה לקראת הקמפיין. גם בליכוד עצמו לא ידעו להחליט האם זה אומר שהוא מדיר את המפלגות החרדיות, או האם זה בכלל אומר שהוא מכוון כבר עכשיו לשותפים הטבעיים של יאיר גולן ומנסור עבאס.
נתניהו כדרכו מציב סיסמה, אמירה שמצד אחד אומרת הרבה ומצד שני משאירה את הכל פתוח. הוא לא יחשק את עצמו במלכודת ולכן המילים הללו – הגם שהן מבשרות את הכיוון החדש של הליכוד, הן עדיין משאירות מקום לפרשנות, מקום לשינויים ומקום לפתחי מילוט.
הדרמה בליכוד ממשיכה לשבור את השיאים של עצמה ולכבוש כותרות. היא מעוררת עניין לא רק בקרב אנשי הליכוד המתמצאים בנבכי הפוליטיקה הפנימית המסובכת ובאופן הפריימריז המורכבים מאוד, אלא מעוררת עניין בכל המערכת הפוליטית. הדרמה הזאת מהווה סוג של קדימון למה שאמור להתרחש בזירה הארצית.
אחד המאפיינים הבולטים של נתניהו, הוא, שהוא יודע לקחת מציאות מקובעת ולשנות אותה. הוא יכול ללכת בדרך מסוימת במשך שנים ארוכות ואז ברגע אחד להתהפך. הוא עשה זאת אחרי שנים ארוכות בהן עמד בראשות ממשלה, כשהפסיד בפעם הראשונה לבנט ולפיד. כולם היו בטוחים שהוא יפרוש מהפוליטיקה וילך לעשות לביתו, אבל זה לקח לו 24 שעות בדיוק עד שהוא עשה סוויץ’ בראש, נכנס למליאה ואמר: מעכשיו אני מנהיג כאן אופוזיציה לוחמת. וכך עשה, עד שהרוויח את השלטון בחזרה.
לכן גם עכשיו אחרי שנים של גוש ימין – שהוא עצמו גם המצאה שהמציא בזמנו לצורך העניין – אחרי השנים האלה הוא בא ואומר: עד כאן, עכשיו עושים שינוי.
מבחינת נתניהו, השינוי המהותי היה אמור להיות ביטול הפריימריז בליכוד. מטרתו האמיתית הייתה להקים ועדה מסדרת ולבנות רשימה כרצונו. מדובר בצעד דרמטי לכשעצמו, בהינתן שהליכוד מתפארת בכך שהיא המפלגה היחידה שיש בה פריימריז דמוקרטים. אבל המטרה האמיתית של נתניהו הייתה לבנות רשימה כרצונו – כלומר להדיח לפחות חצי מהאנשים שישבו איתו בממשלה ובכנסת הנוכחית.
במילים אחרות הוא אומר, שאנשים שעד עכשיו הנהיגו את המדינה, כעת אינם ראויים יותר לכך לטענתו. אך במבט יותר מעמיק הוא בעצם אומר שהם היו אולי ראויים להנהיג את המדינה אבל הם לא ראויים להעניק עכשיו את הניצחון לליכוד.
בסופו של דבר, בית המשפט של הליכוד כפה על נתניהו לקיים את הפריימריז ולכן הוא פנה לתוכנית ב’, שהיא לשריין אנשים כרצונו, בשמונה מקומות רלוונטיים בשתי העשיריות הראשונות. וכאן הוא היה צריך לשלם בשני שריונים שהיה חייב לתת מי שצריך לאשר את המהלך הזה: עם יושב ראש מרכז הליכוד ועם יושב ראש מזכירות הליכוד. שני האנשים הנחמדים הללו חולקים במקרה שם משפחה דומה, ישראל כ”ץ וחיים כץ. אחרי שהם קיבלו את השריון שלהם הגיע תורם לתת את חלקם לעיסקה ואישרו את המהלך של נתניהו.
בשלב הבא נתניהו כבר צריך לנצל את השריונים שקיבל ולהכניס אנשים כלבבו, כלומר אנשים שיעצבו מחדש את פני המפלגה, ושיהיו גם מגנט מנדטים כדי להחזיר בוחרים מאוכזבים. בתוך הליכוד שוררת מבוכה ויש גם זעם כלפי נתניהו על השריונים שלו, זה כבר יוצר מצב שאנשים שהוא רוצה לשריין לא ישמחו להשתריין מכיוון שהם ייתפסו כמי שמסייעים לתרגיל המביך של נתניהו.
וכאן בדיוק מתחיל השלב השלישי, שריון של דמות חיצונית צבעונית ואפילו שנויה במחלוקת: יזם הייטק אורן דוברונסקי, השתבץ בפתע פתאום לליכוד, באופן שגרר הרמת גבה מצד רבים. אבל מבחינת נתניהו מדובר בשריון המושלם. קודם כל הוא איש הייטק, הוא חילוני מאוד, הוא לא מייצג את מה שנהוג לקרוא ישראל השניה. ואם הוא משתריין בליכוד זה פותח פתח למשוריינים הבאים שנתניהו כבר כן חפץ ביקרם.
עכשיו הוא יכול לגדל את האנשים שהוא רוצה, להכניס משוריינים שהם גם מגנט מנדטים והם גם יעזרו לעיצוב פניה החדשות של המפלגה. השריון של איש ההייטק היה אם כן מהלך שנועד רק לשבירת הטאבו, לשבירת המבוכה ולפתיחת הפתח. אחרי שהאמבטיה התקררה – שאר האנשים כבר יבואו יותר בקלות.
עכשיו נותר השלב הרביעי, שלב הפריימריז. גם לצורך כך נתניהו העניק קיצור פסק זמן לאנשים שלא מהווים חלק מהד.נ.א. הטבעי של הליכוד כפי שהכרנו עד היום. סער ואלקין קיבלו את שלהם, סער בשריון ואלקין בקיצור פז”מ כי זה היה חלק מההסכם איתם בשובם לליכוד, כשהצילו את הממשלה בזמנו. אבל גם הם נוחים מאוד לנתניהו כרגע, הם לא שייכים לקבוצת מאי גולן, טלי גוטליב, שלמה קרעי, ניסים ואטורי וכו’, הם יותר קרובים במהותם למשוריין החדש, לביסמוט, ללוין, לכ”ץ ולאנשים שיעזרו להחזיר את הליכוד למעמדה כמפלגה ממלכתית – חילונית – ימנית ורחוקה מאנשי בן גביר.
המהלך שנתניהו עשה בליכוד, היה אמור להיות טבח פוליטי אכזרי הרבה יותר, אך בסופו של דבר זה הסתיים בסוג של פיגוע פוליטי בלבד. ועדיין יש לפחות חצי מחברי הרשימה שאמורים להיות בחוץ בכנסת הבאה. הם ינסו עכשיו בכל כוחם להילחם ולהגיע למקומות ריאליים בפריימריז, אבל לא כולם יצליחו וגם מי שיצליח יצטרך להתמודד עם מפלגה שמשנה את פניה, מה שיכול לגרור לכאורה פרישה של רבים בליכוד. ואכן כך דווח בכמה דיווחים עלומים שנשמעו השבוע בכמה כלי תקשורת.
מנגד, בתוך הליכוד לא חוששים מתרחיש כזה. אמנם אי אפשר לשלול שזה יקרה, אבל באופן מסורתי בכל מערכת בחירות עולה גם התרחיש שבו יהיו עריקים מהליכוד. בעבר היו אפילו ראשי מפלגות שבנו על זה כתוכנית פוליטית, שיבואו עריקים מהליכוד והם יוכלו לבנות איתם ממשלה.
אבל בליכוד מגלים אופטימיות ואומרים בשיחות סגורות שהסיכוי לכך נמוך. לטענתם, אם זה לא קרה בבחירות קודמות זה גם לא יקרה עכשיו. כוחו של נתניהו בלתי ניתן לערעור, המציאות מוכיחה שאנשים מצביעים ביבי יותר מאשר מצביעים ליכוד, ולכן כל עוד נתניהו הוא זה שמוביל את המפלגה, אף אחד לא ירצה לקרוא תיגר ולהצטרף למפלגות שכנגד, כשהמשמעות של כל עריקה כזאת היא הכרזת „רק לא ביבי”. וכרגע כל אלה שמנסים לקושש את כוחם בפריימריז האלה, זה רק מתוקף היותם נאמנים לנתניהו.
זאת התוכנית של נתניהו לקראת הקמפיין, וככה הוא מתכוון לצאת למערכת הבחירות. ואם זו התוכנית שלו בליכוד, אפשר עכשיו להבין מה התוכנית שלו ברמה הארצית. אמנם קשה לראות שהוא מקים מפלגה עם יאיר גולן, בטח לא עם מנסור עבאס, הוא גם לא יכול אפילו לרמוז על זה לפני הבחירות גם אם יעשה את זה לבסוף אחרי הבחירות. מצד שני, נתניהו כמו נתניהו יכול לעשות הכל, גם שותפות עם עבאס תתקבל בברכה בימין. עבאס עצמו עדיין ממשיך לטעון בלהט שאחרי הבחירות הקודמות זה אכן קרה, שהוא נקרא לשיחות בבלפור וקיבל הצעות מפורטות, טענות שהליכוד מכחיש אבל אי אפשר לשלול את קיומן.
כך או כך, דבר אחד ברור וגם בליכוד מודים בכך ביושר: שאם תהיה לנתניהו אפשרות להקים ממשלה רחבה עם בנט, עם ליברמן, עם לפיד, עם גנץ, עם איזנקוט ולהשאיר בחוץ את המפלגות החרדיות, את סמוטריץ’, את בן גביר, את המפלגות הערביות ואת יאיר גולן, הוא ימהר לעשות את זה. כל מה שיכול להפריע לו זה מפלגות הקצה, כלומר הדמוקרטים והערבים מצד אחד ולהבדיל מצד שני המפלגות החרדיות ובן גביר.
התוכנית שלו כרגע היא לקרוא לכולם להיכנס איתו לממשלה, הסלוגן החדש מאשר סופית שהוא לא רוצה יותר את ממשלת הימין על מלא, ולכן הסלוגן ‘ממשלה לאומית רחבה’ הוא סלוגן עלום שמשאיר פתח לפרשנות ומקום רחב לתמרון. אבל זה ברור שמה שקורה כרגע בתוך מפלגת הליכוד והדרמות שמסעירות ודולפות החוצה, מלמדות בהחלט על מה שעומד לקרות כאן במהלך הבחירות ובמיוחד לאחריהן.
2.
עוגה עוגה עוגה: הפריימריז בליכוד סובבים סביב גילויי התמיכה או אי התמיכה של נתניהו
במקביל לפיגוע הגדול שעשה נתניהו בתוך המפלגה של עצמו, הוא ממשיך בימים אלה בהכנות מעשיות לפריימריז. הוא נפגש עם חברים במפלגה, עם שרים וחברי כנסת ולפי אופי הפגישות והתיעודים שיוצאים משם, אפשר להבין את מי נתניהו רוצה להרחיק ואת מי הוא רוצה לקרב.
נתניהו גם נתן הוראה ברורה, לפיה רק הוא יחליט מי יהיה חלק מהקמפיין, מי ישתתף בראיונות לתקשורת, בהעברות מסרים או בגיבוש המסרים. כחלק מכך אפשר לעשות דירוג ברור ולהבין למי נתניהו העניק שריון, עם מי הוא כבר צילם סרטונים, עם מי הוא נפגש ובמי הוא מביע תמיכה, כל אחד בדרגתו ומעמדו.
לפי שעה נתניהו לא מילא את מכסת השריונים ולכן קשה לדעת מי מחברי המפלגה יקבל את המקפצה הישירה למקום הריאלי. אבל בינתיים אפשר לראות למי נתניהו מעניק פרסי ניחומים כמו קיצור פז”מ או סתם סרטון תמיכה.
אחת הדמויות הבולטות שזכו לקיצור הזמן הוא אלמוג כהן, דמות חדשה בליכוד שחשובה כדי לאזן את הפנים החדשות שנתניהו רוצה להעניק למפלגה, ובעיקר כדי למשוך מצביעים מבן גביר. אלמוג כהן זכה למחמאות מצולמות ולתמיכה ברורה מצד נתניהו.
דמות נוספת מורכבת יותר, זוכה גם היא לתמיכה אבל הרבה פחות משמעותית מזו שקיבל כהן. דודי אמסלם שהיה גדול הנאמנים לנתניהו, זכה לביקור ולפגישה אישית בלשכת ראש הממשלה, במהלכה אף קיבל בהפתעה עוגת יום הולדת – מתנת ראש הממשלה.
קצת קשה לזכור שמיד אחרי הבחירות הקודמות, בימי הקמת הממשלה, גילה אמסלם להפתעתו שהוא לא מקבל שום תפקיד מעשי בממשלה המוקמת. וזה עוד היה אחרי שנה וחצי שבהן האיש ישב במליאת הכנסת והיה הנציג הבלעדי של נתניהו, שתפקידו היה להטריד ולהטריל את הממשלה של בנט ולפיד. הוא זה שניהל את המאבק בתוך המליאה, הוא זה שישב ימים ולילות שלמים לאורך כל הדיונים, ארגן את קריאות הביניים, ולמעשה נתניהו חייב לו רבות על חלקו בהפלת הממשלה. והנה הוא מגלה להפתעתו שבממשלה החדשה שמוקמת בזכותו, הוא לא מקבל כמעט כלום.
אמסלם נסע הביתה, התבצר שם ורק כשהבחין שיש עיתונאים מחוץ לבית, הוא יצא אליהם והשמיע נאום חריף נגד נתניהו. הוא האשים את נתניהו בגזענות ובכך שזרק את ה”ביטנים והאמסלמים” כלשונו אל מתחת גלגלי האוטובוס. בסופו של דבר הלחץ עשה את שלו והוא התמנה לתפקיד שר לפחות באופן רשמי.
אותו אמסלם גם תקף בימים אלה את השיטה החדשה שנתניהו רוצה להנחיל, והגדיל לעשות רק לפני כמה ימים כשאמר בראיון לתקשורת שהוא מחבב את איזנקוט ומבחינתו איזנקוט יכול להיות חלק מהליכוד. מנגד, לאמסלם יש גם הרבה כוח בתוך מרכז הליכוד ולכן למרות הביקורת שלו, הוא עדיין זוכה לכבוד מצד נתניהו.
כך שאחרי כל זה, נתניהו מוצא לנכון לקרב אותו ואף להפתיע אותו בעוגת יום הולדת מתוקשרת, שתמונתה יצאה והתפרסמה בכוונת מכוון ברשתות החברתיות. נאמנים אחרים לעומת זאת כמו מאי גולן, שלמה קרעי, ניסים ואטורי ובעיקר טלי גוטליב הניצית שמרבה למתוח ביקורת על כל מה שקורה בליכוד, לא זוכים לאותה כתף תומכת מנתניהו. וזה משום שהכוח שלהם בליכוד כביכול לא שווה את המאמץ ולא מצדיק את התמיכה.
זה גם מה שמסביר את הרוגע ששורר בליכוד כלפי התרחיש של עריקים מהמפלגה. במפלגה יודעים היטב שנתניהו מנווט כרצונו את המועמדים בתוך המפלגה, מגדיל את מי שהוא רוצה ומוריד את מי שהוא רוצה, וזה אכן מחלחל לשטח ונותן את השפעתו. ולכן כרגע אין לכאורה אף אחד מממורמרי הליכוד שיעז לתרגם את הזעם שלו לפרישה.
3.
זירה מבעבעת: מה שקורה סמוך לשכם גורם נזק גדול יותר בזירה הבינלאומית
בשעה ששורות אלה נכתבות, עדיין מתחוללת סערה עולמית סביב המתרחש בכפר קוסרה הסמוך לשכם. הסערה החלה כשמשפחות פלשתיניות טענו כי מתיישבים יהודים התנחלו סביב בתיהם ואינם מאפשרים להם לצאת.
הצבא הקפיץ למקום כוחות מתוגברים ואחרי יומיים של עימותים, פונו בתי המאחז היהודי סביב הכפר. המתיישבים מכחישים כמובן את ההאשמות וטוענים כי דווקא הפלשתינים הם אלה שמבצעים נגדם פעולות טרור מתוך הבתים, אבל הגרסה שלהם לא נשמעת ולא משנה כלום.
הצבא כבר משתף פעולה באופן מלא עם טענת הפלשתינים, מה שגרר גם התערבות אמריקנית משום שאחד הדיירים הפלשתינים שם מחזיק גם באזרחות אמריקנית. שגריר ארה”ב בישראל גינה את התנהגות המתנחלים והבית הלבן התערב גם הוא בנעשה, מה שהאיץ עוד יותר כמובן את פעולות הצבא נגד המתיישבים.
הפרשה הזאת לא קרובה לסיום ועדיין לא הוברר בדיוק מה קרה שם, אבל הנזק התדמיתי והבינלאומי כבר נעשה. עוד לפני שנכנסים לדיון לגבי ההתיישבות ביו”ש, יותר חשוב לשים לב מה קורה בזירת ההסברה העולמית.
גזרת יהודה ושומרון היא גם כך זירה נפיצה וקיים חשש שהשבעה באוקטובר הבא עלול לבוא משם ח”ו, ולכן כל התערבות בינלאומית ועוד לטובת הפלשתינים, רק יכולה להאיץ מהלכים כאלה ולדרבן את הטרור.
משום כך, מדינת ישראל לא צריכה לטפל רק בזירת כפר קוסרה בפני עצמה, מה שקורה שם פחות משמעותי מההשלכות הבינלאומיות שיש לזה. במקרים כאלה חשוב יותר להיות חכם ולא בהכרח צודק, וזו משימה רגישה אך כבדת משקל המזכירה לנו שוב, שאין למדינת ישראל מנגנון הסברה בינלאומי מסודר ויעיל.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן, לתגובות: tiko@yated.net
