חמש שעות לאחר ההודעה על האיחוד הפוליטי שאמור להכניס אותו לכנסת בפעם השנייה, יושב משה פייגלין במטבח ביתו בקרני־שומרון, מכין לעצמו קפה. „זה היה יום ארוך”, הוא מסכם בפתח השיחה, כמה דקות לפני חצות.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שפייגלין מנסה להיכנס לכנסת, אבל זו הפעם הראשונה שהוא כמעט בוודאות יהיה בה עם מפלגה משלו. אחרי פעילותו נגד הסכמי אוסלו במסגרת תנועת „זו ארצנו”, הוא הקים ב־1999 את מפלגת „מנהיגות יהודית לישראל”, אך פרש מהמרוץ שלושה ימים לפני הבחירות; כשנה לאחר מכן התפקד לליכוד עם תומכיו, ואחרי שני ניסיונות כושלים להיכנס לרשימה, נבחר ב־2012 למקום ה־15 ברשימה וכיהן בהמשך כחבר כנסת מטעם הליכוד וכסגן יו”ר הכנסת; ב־2015 הקים את מפלגת זהות לאחר שפרש מהליכוד; הוא רץ איתה בבחירות ב־2019, הצליח ליצור תהודה ציבורית אך חסרו לו כ־20 אלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה; ב־2021 התפקד שוב לליכוד במטרה להתמודד על מקום ברשימה; בדצמבר 2023 ביטל את חברותו בליכוד, ובהמשך הכריז על הקמה מחודשת של מפלגת זהות בראשותו.
ביום שלישי השבוע הכריזו משה פייגלין ובצלאל סמוטריץ’ על ריצה משותפת של „זהות” ו”הציונות הדתית” במסגרת בלוק טכני, כאשר פייגלין יקבל את המקום השני וישבץ מועמדים נוספים במקום 8, 10, ו־11. את מקומו בכנסת הבאה הוא ככל הנראה הבטיח.
הכי מעניין
„יש פה בשורה”, אומר פייגלין כשאנו שואלים מה הוא חושב על ההסכם.
איזו בשורה יש ברשימה שכמעט כל העשירייה הראשונה שלה, כולל אתה, באים מאותו תת־מגזר של דתיים לאומיים אשכנזים מגב ההר?
„ב’זהות’ אנחנו בכלל לא בוחנים אנשים ומציאות דרך אזור מגורים, מגדר, או שאלות של דתי־לא־דתי ואשכנזי־לא־אשכנזי”, משיב פייגלין, ובכל זאת מציין את המגוון אצלו בסיעה: „במקרה יצא שמספר שתיים אצלנו הוא ספרדי, יצחק חי זאגא, רב עם כיפה סרוגה שגר בפדואל. מספר שלוש, עומר פציניאש, היא קצינה בצה”ל שעשתה מאות ימי מילואים, אישה חילונית”.
היא תהיה במקום ריאלי? היא משובצת כרגע במקום העשירי.
„ברור שהיא תהיה במקום ריאלי, היא בפנים, ללא ספק”.
גם לפי הסקר הסופר־אופטימי שציטטת בפטריוטים – „איך שנכנסנו פילבר נתן לנו שמונה מנדטים והכפלנו את העוצמה שלנו” – היא בחוץ.
בתגובה לשאלה הזו מציג פייגלין סקר פנימי של אבי דגני ממכון מדגם, ובו השאלה „האם היית שוקל להצביע למפלגת זהות בראשות משה פייגלין, אילו ידעת בוודאות שהיא עוברת את אחוז החסימה”. לפי הסקר הפנימי הזה, 14.9% מכלל אזרחי ישראל היו שוקלים להצביע למפלגה.
נניח שהסקר הזה אמין, אם אתה טוען שאתם שווים ארבעה מנדטים והציונות הדתית שווה ארבעה מנדטים, למה בעצם ויתרת ונתת להם יחס של שש מול שתיים (מקומות 2 ו־8)? למה נטשת את החברים שלך מזהות, במקום לדרוש חלוקה שווה של ארבעה־ארבעה?
„שטויות, בדיוק להפך. כל מי שעיניו בראשו מבין שלקחתי ציבור ענק, ברובו צעיר, והבטחתי עבורו כניסה ודאית לכנסת של הרעיון הגדול של זהות. וזאת רק ההתחלה. זה לא ייגמר בשני מנדטים, יהיו לזהות ארבעה חברי כנסת. 12־13 מנדטים לחיבור הזה זה יעד ריאלי לחלוטין”.
על הסוקר שלמה פילבר, שנתן לאיחוד הזה שמונה מנדטים לילה לפני החתימה, הוא אומר: „הוא לא חפץ בטובתנו. הוא הסתיר את זהות לאורך כל הקמפיין, ולא התפלאנו מהתוצאה הזו. אני חושב שהתוצאה היא בחסר גדול, כי אף אחד לא יודע לסקור את זהות”.
אמרת שפילבר לא סקר אתכם עד עכשיו, וגם בסקרים אחרים לא ממש ראו אתכם. אתה טוען שלפי דגני יש לכם פוטנציאל של 14.9% – אז מה התפספס בין הסקרים שלכם לסקרים שכולנו ראינו?
„מה שהתפספס זה קמפיין הפחד מאחוז החסימה. מצאנו את עצמנו מתמודדים לא מול רעיונות אחרים או מחסום אידיאולוגי, אלא מול הפחד מאחוז החסימה”.
אבל אם אתם שווים ארבעה מנדטים, למה לא סקרו אתכם? דמויות כמו חילי טרופר ויועז הנדל כן נסקרות סביב אחוז החסימה, ואתכם פשוט לא ספרו. למה?
„מכיוון שאנחנו נמצאים כעת במקום של פיוס ורצון כן בעבודה משותפת, תסלחו לי אם לא ארחיב בנושא הזה”.
היו גורמים פוליטיים שלחצו על סוקרים לא לסקור אתכם? זה מה שאתה אומר?
„אמרתי את שאמרתי, ולא אמרתי את מה שלא אמרתי”.
שלמה פילבר מסר בתגובה: „זהות בראשות פייגלין נדגמה בערוץ 14 כמו כל המפלגות הקטנות שלא עברו את אחוז החסימה, ובהתאם לחוק”.
מיצוי המקסימום האפשרי
פייגלין דוגל בתפיסה ליברטריאנית מובהקת, המבוססת על שוק חופשי וצמצום דרמטי של התערבות המדינה. גם במצע „זהות”, כלכלת שוק חופשי מופיעה כעיקרון מרכזי, לצד צמצום הרגולציה והמעורבות הממשלתית.
בתחום הביטחוני הוא קורא להכרעה ותומך בקידום הגירה מעזה. גם היום הוא לא חוזר בו מהאמירה על כך שכל תינוק וילד בעזה הוא אויב. „בתמונת הסיום כפי שאני רואה אותה, אסור שיישאר בעזה אף עזתי”, הוא מצהיר. „עזה צריכה להיות כמו אשדוד וכמו אשקלון – עיר יהודית. אפילו לא צריך לשנות להן את השם, כמו עם איסדוד ומג’דל, כפי שעשינו ב־48′. החזון הוא ששדה התעופה של מדינת ישראל ייבנה ברצועת עזה, שגוש קטיף ייבנה מחדש”.
איך עושים את זה?
„אפשר היה למשל להקשיב לנשיא טראמפ כשהוא הציע איך לעשות את זה”.
הוא הציע הגירה למי שרוצה. ומי שלא רוצה?
„נעזור לו לרצות. נציע לו כסף, מקלות, גזרים”.
אתה מבין שאיומים כאלה במקלות יישמעו בעולם אחרת לגמרי מפיו של חבר בקואליציה לעומת אזרח מהשורה כפי שאתה עכשיו?
„אתה יודע מה ההבדל ביני לבין סמוטריץ’? עליו נאסר לנחות בחצי ממדינות העולם אחרי שהוא הפך לשר בממשלה. לי כבר עשרים שנה אסור. לפני למעלה מעשרים שנה, לאחר שציטטתי במאמר את דברי המושל הבריטי הראשון של סיני, ג’רוויס, שכתב ביומניו שהערבי הוא לא בן המדבר אלא אב המדבר – כלומר שכל מקום שהוא מגיע אליו הופך למדבר. בגלל הציטוט הזה קיבלתי מכתב מממשלת הוד מלכותה שאני פרסונה נון גרטה. זה לא מפחיד אותי. אני כבר שם, כולנו שם”.
מה ההבדל העיקרי בינך ובין סמוטריץ’ בראיית העולם הכלכלית והביטחונית?
„מבחינה כלכלית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ למד דבר או שניים. ברור שהוא לא בא מעמדות ליברטריאניות מגובשות של שוק חופשי מוחלט כמו זהות, אבל הוא בהחלט ימין כלכלי. הצטערתי מאוד שהוא לא הצליח להעביר את רפורמת החלב שלו, שתמכתי בה מאוד, אבל הוא לחלוטין בכיוון הנכון מבחינה כלכלית”.
ובצד הביטחוני? הוא הצהיר שלא ייכנס גרגיר לרצועת עזה, ובפועל נכנסו מיליארדי גרגירים. איך אתה חי איתו באותה רשימה?
„הכוח של בצלאל הוא במיצוי המקסימום האפשרי מתוך המציאות הקיימת, ובעניין הזה אני מצדיע לו – הוא עושה גדולות ונצורות. הכוח של זהות, לעומת זאת, הוא לצקת חזון ולהניע מציאות חדשה”.
אתה אומר בעצם שאתם פחות פרקטיים, ומרחפים עם החזון, בזמן שהוא פועל מתוך המציאות?
„אני לא מקבל את ההגדרה הזו. לטווח הארוך – כפי שהתברר בשבעה באוקטובר – אנחנו הכי פרקטיים שיש. אבל לטווח הקצר והבינוני, בצלאל מצטיין בלהפיק את המקסימום מהמצב הקיים. לכן החיבור בינינו חשוב: הוא ממקסם את המציאות הנוכחית, וזהות דוחפת את החזון ומזיזה את חלון אוברטון (טווח הרעיונות המקובל בשיח הציבורי), למקום שלא רק מחכה לטבח הבא אלא חולם ודוחף ומייצר מציאות אחרת לחלוטין. זו מפלגת זהות, והשילוב של השניים הוא שילוב מנצח”.
יש פה דווקא פוטנציאל להתנגשות. כשמישהו מנסה למקסם את הקיים, ואיש החזון אומר „אם זה לא בדיוק מה שאני רוצה אז לא”, זה עלול להתפוצץ.
„אתם לגמרי צודקים, ובשיחה שלי עם בצלאל אמרתי לו בדיוק את זה: ‘זה הכוח שלך וזה הכוח שלי'”.
אז הוא ימקסם את המציאות ואתה מה? תפרוש מהממשלה?
„היה לי חשוב לומר לבצלאל שצפויות התנגשויות בדיוק פה, סביב המתח בין ‘הכאן והעכשיו’ ובין חוסר הנכונות שלנו לוותר על החזון. וללא ספק נהיה במתח הזה. ההצלחה שלנו תימדד בכך שלא נאבד קשר עין אחד עם השני, ובזה שנבין את החשיבות ההדדית. גם לי – שמייצג את האחיזה בחזון ברור שהעולם הפוליטי הוא עולם של פשרות ושחייב להיות מרחב תמרון בעניין הזה. גם זהות תצטרך להתפשר. יחד עם זאת, מכיוון שאנחנו מאוד מבוררים מבחינה רעיונית ואידיאולוגית, אנו יודעים לשרטט בדיוק את הקווים האדומים שבתוכם אפשר לנהל פוליטיקה ושמעבר להם אי אפשר להתפשר”.
על מה לא תתפשר?
„מדיניות ביטחון שונה לחלוטין. אני אדרוש תפקיד משמעותי מאוד: אני רוצה להיות שר הביטחון, כדי שנוכל להתחיל לתקן את מערכת הביטחון ולמנוע את הטבח הבא”.
ואם לא?
„אני אומר בצורה קטגורית: לא אקח על עצמי אחריות לטבח הבא. מבחינתי אופוזיציה מימין היא לא מילה גסה. אני לא אפיל ממשלת ימין כדי להמליך ממשלת שמאל, אבל אם לא ארגיש שאני יכול להשפיע על שינוי המדיניות בימין – שגם היא הביאה את הטבח; הרי אנחנו היינו שלושים שנה בשלטון – אני לא אקח עליה אחריות”.
עמדה כזו מציבה אותך מימין לעוצמה יהודית, וכמי שסביר להניח יימצא באופוזיציה. נתניהו לא יוותר בקלות על תיק הביטחון לטובת מפלגה של שמונה מנדטים.
„גם אני לא אוותר בקלות, ואני רץ למרחקים ארוכים. אחרי האסון הגדול ביותר מאז השואה, חייב להתרחש שינוי מהותי במערכת הביטחון. היחיד שיכול להביא אותו זה אני, כי בשבעה באוקטובר התברר לי שהיחיד שהזהיר ותיאר את התמונה הזו לאורך שלושים שנה היה אני. מה שנדרש זה שינוי קונספטואלי עמוק, שרק אני מסוגל להוביל אותו”.
אתה לא חושש שאנשים יתלבטו אם להצביע לרשימה שמספר שתיים שלה עלול להפוך לסוכן כאוס אופוזיציוני בקואליציה?
„להפך, משם בדיוק מגיעה התוספת האדירה של זהות – מצביעים צעירים שלא מוכנים יותר לעוד מאותו הדבר שהוביל לאסון”.
למה שלא יצביעו לעופר וינטר?
„לא שמעתי עד עכשיו שום דבר חדש מווינטר. בדקתי את כל שרי הביטחון של מדינת ישראל: השניים היחידים שעשו שינוי ביטחוני מהותי, ועשו טוב, היו אזרחים בדרגת טוראי פחות או יותר – דוד בן־גוריון ומשה ארנס. אסור שגנרל יהיה שר ביטחון, כי הוא שבוי בקונספציה של המערכת שממנה צמח. וינטר הוא גיבור, הייתי ממנה אותו לרמטכ”ל שיכריע את עזה. אבל אין לו את השקפת העולם והתפיסה החלופית לזו הקיימת. ואם יש כזו – אני לא ראיתי אותה. כל מי שלא מגיע עם תפיסת עולם שונה לחלוטין מזו שהוא צמח מתוכה, בהכרח יביא מדיניות שתהיה אחראית לטבח הבא. אתה לא יכול לבצע את אותו ניסוי ולצפות לתוצאה שונה.
„אני לא יודע בשם מה וינטר רוצה להיות שר הביטחון, מלבד זה שהוא לא היה שם בשבעה באוקטובר. יש עוד 6־7 מיליון איש שלא היו שם. אם זה בשם זה שהוא גנרל, הסברתי למה זה לא משכנע אותי, ואם העניין הוא שיש לו קונספציה אחרת – שיראה אותה. לווינטר אין מצע, לליכוד אין מצע”.
להגיד מה כן
במסגרת ההסכם שנחתם השבוע, מלבד המקומות שנשמרו ל”זהות”, הוסכם על שמירת מקומות בעשירייה הראשונה לאיחודים נוספים. פייגלין בהחלט תומך בכך: „אני קורא לאיחוד רחב של כל המחנה הלאומי שמימין לליכוד – סמוטריץ’, בן־גביר, וינטר, זהות – במסגרת בלוק טכני”.
למה וינטר? הרי הוא גנרל בקונספציה.
„הוא דמות שמביאה אנשים חדשים שלא היו בפוליטיקה, וזה יפה. אני מסכים שאחרי 7 באוקטובר אנחנו צריכים אנשים חדשים. אבל אנחנו צריכים גם רעיונות חדשים, ואת זה אני לא רואה שם. בבחירות כל גורם יפנה לקהל היעד שלו ויביא את המקסימום, ולאחר מכן בכנסת נפעל בנפרד”.
אנחנו מצטטים באוזני פייגלין את הדברים שהוא עצמו אמר ב־16 בינואר 2025, בכנס ההכרזה על חזרתה של מפלגתו לזירה הפוליטית: „אנחנו מתכנסים כאן היום כדי להחליף את נתניהו במנהיגות חדשה לגמרי. אם לא נחליף את נתניהו, הוא ודומיו יביאו עלינו בודאות את הסבב הבא… חייבים להיפטר מאותה מנהיגות משוללת חזון שהובילה אותנו אל עברי פי פחת, אני קורא לכל המפלגות שלכודות בלופ הזה של הליכוד ושל נתניהו…”.
איך אתה מסביר את העובדה שעכשיו אתה מצטרף לרשימה שנמצאת עמוק בכיס של נתניהו?
„ראשית, התחייבתי כבר חודשים ארוכים שזהות לא תקים ממשלת שמאל”, הוא משיב. „אנחנו חלק מהמחנה הלאומי, ואף אחד לא חושד בי שאני מביא דעות שמאלניות”.
כן, אבל עד עכשיו היית ימין שהוא אנטי נתניהו, ועכשיו אתה נכנס לרשימה שהיא נתניהו על מלא.
„זהות לא תקים ממשלת שמאל, ולכן כשלא עומדת שאלה של מדיניות אלא איזו ממשלה תהיה פה, ממשלת ימין או ממשלת שמאל – אנחנו ניתן קודם כול את ההמלצה לממשלת ימין. ואם המחנה הלאומי עדיין בחר ברובו בנתניהו, מה לעשות, זה בדיוק המרחב שדיברתי עליו”.
אז אתה מתפשר.
„אמרתי את זה לפני שלושים שנה כשהקמנו את מנהיגות יהודית, שאנחנו חייבים להעמיד מועמד אמוני לראשות הממשלה. זה לא היה קשור לביבי, זה עניין מהותי. הסיפור הוא לא נתניהו. ‘מנהיגות משוללת חזון חייבת ללכת, ובסופו של דבר להיות מוחלפת במנהיגות עם חזון’ – זה היה יכול להיאמר גם על בגין, וזה היה נכון גם לגבי שמיר ושרון. זהות לא תמליץ על גוש השמאל אלא על הימין, גם אם בראשו עומדת אותה מנהיגות משוללת חזון. אנחנו לא שמאל, ואם אני צריך לבחור בין משהו שהוא לא שמאל ובין מה שיש, ומה שיש זה נתניהו – אז מה לעשות, בלית ברירה אני אבחר בו”.
באפריל 2019, ימים ספורים לפני מערכת הבחירות שבה התמודד, התארח פייגלין בתוכנית „קבלן קולות” של דודו באוכנר, והשניים שיחקו בהצלפה הדדית בכפות הרגליים ובריקוד סלואו. בעקבות הסרטון הזה כתב אז סמוטריץ’, שהתחרה עם פייגלין על אותו מאגר קולות: „לא ברור לי איך אחרי מופע האימים הזה יש עוד איש רציני אחד, בטח אדם דתי, שמסוגל להצביע לאיש הזה… זה לא ימין וכנראה גם לא עד הסוף שפוי”.
אתה מצטער על אותה אפיזודה?
„חד־משמעית כן, אני מצטער על מה שקרה אז. בכלל לא משנה איך נגררתי לזה ואיך זה קרה – זה לא היה צריך לקרות, ואני שמח שזה השלד היחיד בארון שלי. למדתי מזה לקום וללכת בזמן מפרובוקציות דומות”.
איך אתה מסוגל לשבת עם אדם שהתבטא כך כלפיך?
„אין לי שום משקעים כלפי סמוטריץ’. חז”ל לימדו אותנו שהמידה הראויה היא ‘קשה לכעוס ונוח לרצות’, ואני משתדל לפעול לפיה”.
אתה מודה שיש פער בין היותך איש הגות ובין היותך פוליטיקאי, מה שהוביל אותך לדרך חתחתים פוליטית ולכך שהרעיונות הגדולים התקשו לעבור לשדה המעשי?
„אני בהחלט מודע למורכבות הזו. באקדמיה יש חופש אקדמי להגות רעיונות רחבים; כשאני מדבר כאיש הגות, התקשורת שופטת אותי כפוליטיקאי ומחפשת כותרות וסאונד־בייטס. זה הופך אולי את הדרך הפוליטית שלי לקשה יותר, אבל זה גם היתרון הגדול שלי: היכולת להציב פריסקופ מעבר למציאות המיידית ולהציב חזון אמיתי. כבר בבחירות 96′, אחרי פעילות ‘זו ארצנו’, כל מפלגות הימין – מגנדי הי”ד ועד הליכוד – רצו שאצטרף אליהן. הרגשתי אז שאני יודע לומר ‘לא’ להסכמי אוסלו, אך עדיין לא גיבשתי במלואה את התשובה לשאלה ‘מה כן’. במקום לפרוע את האשראי הגדול שהציבור נתן לי באותם ימים וללכת לפוליטיקה, הלכתי למרחב ההגותי. כשאתה רץ למרחקים ארוכים ונושא מטען הגותי עמוק, אתה משפיע על המציאות ומשנה אותה באופן יסודי הרבה יותר מהשאלה אם הגעת לתפקיד כזה או אחר”.
עוד כתבות בנושא
