בהוראת שר הביטחון ישראל כץ הופקע טור זה לטובת פרסום ברכת החג הכתובה לאומה, שניסח בעצמו:
אזרחי ישראל, שמרו נפשותיכם. המשטר האיראני שונא אתכם. הוא זומם לרצוח, לאנוס ולשרוף אתכם. בפרוס החג עליכם לנקוט משנה זהירות. לא זו בלבד שהוא חפץ לענותכם ולהשמידכם – גם חשוב לו לוודא שהזוועות שתעברו ישבשו לכם את שמחת החג, עם דגש על ארוחת החג. לא ניתן לו! נאכל ונשתה, גם במחיר מותכם.
קשה לי להאמין שהמשטר האיראני יצליח להתאפק. המראה של יהודים מסבים לשולחן החג מוציא אותו מדעתו. אני מניח שבזמן ארוחת החג תפרוץ מלחמה. אומר בכנות: לא כולכם תשרדו. אני אשרוד, אבל מקצתכם תמותו. אני מצדיע לכם. לאומץ ליבכם, לרוחכם, לסירובכם לאפשר לפחד מהמוות לחצוץ ביניכם ובין שולחן החג.
כשלעצמי, בהיותי יהודי וציוני, אינני מוכן לאפשר לדבר לחצוץ ביני ובין שולחן החג שלי. אם למות, רק סביב השולחן העמוס. נחושים ומאוחדים נסב למשתה. יהודים מכל גוני הקשת הפוליטית: מתיישבים חלוצים ביהודה ושומרון, לומדי תורה בירושלים ובבני ברק, עם ישראל ובוגדים. נתייצב כולנו בגאון לסעודה האחרונה. ולכם נאמר, ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנוכי: תודה! תודה מקרב לב. גאים בכם. אתם הפיתיון שנועד לגרות את האיראנים לתקוף. הכול תלוי בכם. אם הם לא יתקפו זה יהיה בגללכם. באחריותכם.
מכל מקום, אני מברך אתכם בהתקף חרדה כהלכתו בערב החג, כמיטב המסורת. כמו אבות אבותינו נשקשק מפחד סביב השולחן יחדיו, אוזנינו קרויות לדהרת פרסות סוסי הקוזאקים נושאי הלפידים העושים דרכם אל בתינו, לשיגור המיירטים, להתפוצצות הטילים וליללת האזעקות, שנשמעת כה גלמודה, מיותמת ומיואשת. מיואשת כמו המשטר האיראני, מיואשת כמו המשטר הישראלי, מיואשת כמו השנה החדשה בטרם החלה. והשנה לעולם לא באמת חדשה. עוד שנה, אותה חרדה, אותה מלחמה. אני מברך את כל בית ישראל בשנה טובה ומתוקה, רוויית מתח, ייאוש ופחד מפני השמדה.
מה מתוקה היא שנאת אויבינו. שהרי בלעדיה אין שמחת החג שלמה. בלי עמלק, הגפילטע הוא סתם דג תפל. בפרוס החג נברך גם את שונאינו: מי ייתן ונוכל להוסיף ולשנוא עוד 3,000 שנה. אוהבים אתכם. זקוקים לכם. זה פשוט לא היה אותו הדבר בלעדיכם.
