• מקור הדין

הגמרא במסכת שבת (לג ע”ב) מספרת כי יהודה בן גרים נכח בכינוס שהשתתפו בו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, במסגרתו רבי יהודה שיבח את מעשיה של מלכות רומי בבניית שווקים גשרים ומרחצאות, רבי יוסי שתק ורבי שמעון בר יוחאי גינה  והסביר כי כוונותיה של מלכות רומי בהתקנת השווקים וכו’ הן להנאתה וטובתה לצורך גביית מכס וכדו’.

יהודה בן גרים שכאמור נכח בכינוס סיפר את הדברים ששמע בביתו (עי’ רש”י ד”ה וסיפר דבריהם; באר מים חיים כלל ד סע”ק א)  ובכך הגיעו דברים לאוזנה של מלכות רומי אשר גזרה לעלות לגדולה את רבי יהודה שישבח, גלות (לציפורי) על רבי יוסי ששתק ומיתה על רבי שמעון בר יוחאי שגינה.

ובחפץ חיים (באר מים חיים כלל ד סע”ק א) כתב, כי מדברי הגמרא עולה שיש להיזהר בסיפור והפצת מידע גם כשאין בו תוכן של גנות, שכן יהודה בן גרים כלל לא התכוון לגנות את רבי יוסי או את רבי שמעון בר יוחאי (וכביאור רש”י שבת לג ע”ב ד”ה וסיפר דבריהם)  אלא, סיפר את דבריהם לפי תומו, אך בכל זאת נגרם מכך צער ונזק, וממילא שיש לחוש ולבדוק בטרם סיפור והפצת מידע, האם חלילה עשוי להיגרם מכך ביזוי, צער או נזק (ועי’ שם כי דברי הגמרא הם המקור לפסק הרמב”ם (הלכ’ דכות פ”ז ה”ה) האוסר סיפור דברים העלולים להביא לגנות, נזק או צער גם כשאין כוונת המספר לגנות וכדו’).

• העולה מהדברים:
• דברים שאין במהותם גנות או חסרון, אך בעיני המספר או השומע (או שכך מקובל אצל בני האדם) יש בכך גנות או שהם עשויים להסב צער או נזק, הרי שיש איסור בסיפורם.
• אדם שאינו רואה בעין טובה דקדוק באיזה דבר מצווה או בהתנהגות מסוימת כגון הקפדה על אכילת תפריט צמחוני וכדו’, הרי שאסור לו לספר או לשמוע על אדם שמדקדק בדבר אותה מצווה, או שנוהג לאכול תפריט צמחוני שכן לשיטתו יש בכך חסרון.
• אין לספר על אדם שהוא מחזיק בעמדות מדיניות או כלכליות של ימין או שמאל, למי שסבור שעמדה כזו עשויה להצביע על פגם או לקות חשיבתית וכדו’, וכן אין למי שסבור כך לספר לאחרים כי אדם מסוים מחזיק בעמדה ימנית או שמאלית וכדו’ שכן לשיטתו יש בכך גנות.

במצבים מוגדרים ובהתמלא תנאים מסוימים יהיה מותר לספר דברים מעין אלו, ובעז”ה יוקדשו לכך מאמרים המפרטים את תנאי ההיתר.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראות הלכה למעשה.