לכאורה זו עוד התפרעות צרפתית נפוצה על עניין של מה-בכך. הסיבה הרשמית היא „תנאי הלימוד וצפיפות הכיתות” בתיכונים בצרפת. אבל הפעם משהו שונה. דו”ח מודיעיני של משטרת פריז רבתי, שהודלף לעיתון „לה פיגרו”, חושף לראשונה את היד המנענעת את הרפובליקה – וזו ידו של לא אחר מאשר ז’אן לוק מלנשון, מנהיגה האנטישמי של מפלגת השמאל הקיצונית „צרפת הבלתי נכנעת” (LFI).

מאות קריאות לפעולה שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית והופצו בקרב תלמידי התיכון, כשחלקן בנויות כהתראות שווא על מנת לסנוור את המודיעין המשטרתי; מצבורי נשק קר, חומרי בערה, אלות וזיקוקים שהוכנו מבעוד מועד; ומספר לא מבוטל של מעצרי „מתפרעים מקצועיים” הרבה מעבר לגיל התיכון – כל אלה הם בבחינת אקדח מעשן מטלטל. מפלגת השמאל הקיצוני מספקת תצוגת תכלית מרהיבה: כיצד להבעיר את צרפת כולה, בלחיצת כפתור.

מאות מוקדי התפרעות נרשמו ברחבי צרפת (יותר מרבע מכלל התיכונים במדינה), מאות שוטרים ועשרות אנשי חינוך נפצעו, חלקם קשה. מנהל תיכון וסגנו במרסיי, שרוססו בחומר בעירה וניצלו בנס, וראש עיר אחד של הפרוור הקשה סן-דני, איש מפלגתו של מלנשון, שהתפרסם בהנפת דגל פלסטין מעל בניין העירייה שלו – רוקד. זאת, בעידוד המתפרעים לאחר שגרר חפץ בוער כדי לחסום את הגישה לבית ספר תיכון בעיר שעליה הופקד.

בין סלוגן אנטישמי אחד למשנהו, עשתה מפלגת „צרפת הבלתי נכנעת” את הלא ייאמן: לרתום ולהלהיב את בני המהגרים, להגדיל בכך את כוחה האלקטורלי ובעיקר – להזרים זעם טהור אל הרחובות

מראות האנרכיה והכאוס מבעיתים במיוחד, כשמבינים שהסיכויים של מלנשון לעלות לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת במאי 2027 – גבוהים במיוחד, על פי לא מעט סקרים שפורסמו לאחרונה. מולו תעמוד, ללא כל צל של ספק, מארין לה פן, שזו תהיה הפעם השלישית שלה בסיבוב השני מאז 2017.

אבל מצב היפותטי שכזה עלול להחיש את סופה של הרפובליקה החמישית. העם הצרפתי ייאלץ לבחור בין הדבר לכולרה; בין מלנשון הבולשביק האנטישמי מבעיר הרחובות לבין מארין לה פן. לשניהם קשרים ברורים לרוסיה של פוטין; האחת קיבלה מימון של 9 מיליון יורו מבנק בשליטתו בשנת 2014, והשני יוצא נגד עזרה לאוקראינה ודורש להוציא את צרפת מנאט”ו.

במשך שנים רבות דשדש מלנשון בקצה הסהרורי של השמאל הצרפתי. מרבית בוחריו היו השרידים הקיצוניים של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, שבעבר היתה הגדולה שבמפלגות הרפובליקה. האתגר עבורו היה לרתום את כל הכוח האלקטורלי שנחשב בלתי נגיש ולכן לא בר ניצול – בני הדור השני והשלישי למהגרים מאפריקה, שרובם מוסלמים; צעירים זועמים ששונאים כמעט את כל מה שמייצגת צרפת ומתוך חוסר עניין, מחאה או בורות – לא נהגו להגיע אל הקלפי ביום הבוחר.

כל זה השתנה אחרי ה-7 באוקטובר. מלנשון זיהה את הכוח העצום הטמון בתעמולה החמאסית האנטי-מערבית והמפלגה שלו השכילה לארגן, לממן ולארגן הפגנות פרו-פלסטיניות שבועיות ברחבי צרפת. בין סלוגן אנטישמי אחד למשנהו, עשתה מפלגת „צרפת הבלתי נכנעת” את הלא ייאמן: לרתום ולהלהיב את בני המהגרים, להגדיל בכך את כוחה האלקטורלי ובעיקר – להזרים זעם טהור אל הרחובות.

נראה שלא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות לנשיאות צרפת בעוד קצת יותר מחצי שנה. כל תוצאה שאיננה מלנשון תזרים את פורעי מפלגתו אל הרחובות, נחושים לשרוף, לבזוז ולשבור. ואם יהיה זה מלנשון שייבחר? סעיפים 12, 16 ו-49.3 של החוקה הצרפתית גורסים דה-פקטו שצרפת היא דמוקרטיה רק בחסדו של הנשיא העומד בראשה. נסו לדמיין מה יעלה בגורלה של צרפת תחת נשיא אנרכו-קומוניסט אנטישמי שפורש מנאט”ו ומחזיק בקודים לראשי נפץ גרעיניים. בין שתרצו ובין שלא – אין זו אגדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו