העדות הצפויה של היועץ המשפטי לממשלה, פרופ’ אביחי מנדלבליט, הולכת להיות מעניינת מאד, ותהווה נקודה אסטרטגית ומכרעת במשפט נתניהו.

העדות הזו חשובה מאד, והיא גם ייחודית במשפט הפלילי בישראל עד היום. במסגרת כל התקדימים שנוצרו במשפט נתניהו, זו הולכת להיות כנראה המעניינת שבהן. שאגב, זה המשפט הפלילי הראשון שהעיד בו יועץ משפטי לממשלה לשעבר, יהודה ויינשטיין (בטעות קרדינלית של התביעה, שויינשטיין כעס עליה) וכעת יתווסף גם אביחי מנדלבליט. העדות הפעם תהיה מהותית ומורכבת.

הנקודה החשובה בתיק נתניהו, זה להבין במה הוא שונה מכל תיק צווארון לבן אחר, ותיקים פליליים בכלל. בישראל אין את דוקטרינת פרי העץ המורעל, כלומר, במשפט פלילי רגיל, אין פסילה אוטומטית וגורפת של ראיות שהושגו באמצעות עבירה על החוק (למשל, חיפוש לא חוקי שהעלה ממצאים) ויש מגמה גוברת והולכת של מעבר מכללי קבילות „נוקשים” לכללים גמישים של „משקל” הראיה, כלומר הראיה עוברת את הדלת ובימ”ש מחליט מה משקלה.

עם זאת, החוק גם לא מכשיר את הראיות במלואן. בית המשפט הגביל את המשקל של ראיה שהושגה בעבירה, ועקרון זה גם תוקן בחקיקה בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) ובפקודת הראיות. כאמור במשפט הפלילי יש גם את „ההגנה מן הצדק” בסעיף 149(10) על חוק סדר הדין הפלילי, שזה טיעון סף כנגד כתב אישום שהוגש באופן שסותר עקרונות הגינות וצדק על פי מבחן תלת שלבי שנקבע בפס”ד בורוביץ, שבחלקו זה גם האפשרות לתקן את הפגם שנגרם, מהות הפוגע, מהות הפגיעה. יש גם סעיף ספציפי שמכוחו אפשר גם לפגוע בראיות ולפסול ראיות שהושגו בפגיעה בפרטיות, שזה סעיף 321 בחוק הגנת הפרטיות. כל אלו נטענים בהליך פלילי רגיל.

לעומת זאת, בכל מה שקשור לחקירה נגד ראש ממשלה, יש סעיף חוק מפורש, סעיף 17 (א) בחוק יסוד: הממשלה – „לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.” זה סעיף ברור ומפורש, ובחוק יסוד, אשר מבחין בין מקרה ראש ממשלה, לבין כל תיק פלילי רגיל. כלומר, בנוסף לחוקים הכלליים, כאן יש חוק ספציפי, שצריך לעמוד בו כדי שחוקיות החקירה תעמוד בבית המשפט וכל פעולה שנעשתה בניגוד אליו היא בלתי חוקית ודינה אוטומטית – בטלות (VOID).

לכן החקירה של מנדלבליט בבית המשפט הולכת להיות מעניינת מאד, כי היא יכולה להכריע את המשפט. מדובר באדם שעמד בראש המערכת, והוא זה שנושא באחריות לכל פעולת חקירה שנעשתה בתיק. כל פעולה שנעשתה בלי אישור מנדלבליט, כולל אלו של המפכ”ל דאז אלשיך איננה חוקית, וזה גורר את כל השרשרת – הפרקליטות שמתחתיו, כל צמרת המשטרה מהמפכ”ל ועד לחוקרים.

בתיקי נתניהו היו בעיות חקירה רבות, ועבירות מובהקות על החוק. לא בכדי ניר חפץ תובע את המדינה במיליונים, וכך גם מומו פילבר. חוקרים העידו שהיו עמדות האזנה לא חוקיות, היו פעולות חקירה רבות שנוהלו באופן מפוקפק מאד, לחץ על עדים בדמות חשיפת רומן, הכנסת אב שילחץ על בנו להחליף עו”ד (אלוביץ).

בכתב האישום שהוגש היו ראיות שלפי העדויות של החוקרים ידעו עליהן מראש שאינן עומדות וסותרות את כתב האישום עצמו, כמו למשל האיכונים שמראים שפגישת ההנחיה לא תיתכן במועד שנכתב בכתב האישום – והחוקרים לא טרחו לבדוק וגם לא הפרקליטות שמפקחת עליהם מהיום הראשון.

בעדות של מנדלבליט יהיה מעניין מאד לשמוע אותו מסביר האם אכן הוא אישר פעולות חקירה? האם פיקח ובדק את תוצרי החקירה? ואיך איפשר הגשת כתב אישום כל כך רשלני שהעובדות שלו לא נתמכות בראיות שקיימות בידי הפרקליטות ושעליהן טען שעבר?

מעניין יהיה כשסנגור ישאל למה אילן ישועה לא הועמד לדין, כשטען שלמעשה לפי גרסתו היה חלק מהתארגנות עבריינית כמו ארגון פשיעה ולא נחקר באזהרה ולא נחשב עד מדינה? כמו כן, למה הדס קליין, שנטען שעשתה עבירות פליליות חמורות, גם לשיטתה ביחד עם מילצ’ן, לכאורה, כולל לקיחת חומרים ופגישה עם החוקרים במקומות לא שגרתיים לא הועמדה לדין?

ובכלל, מה ישיב מנדלבליט על דבריו הוא, שאמר שאילו ידע שאין בתיק שוחד, לא היה מגיש כלל כתב אישום? וכעת שלפי דברי השופטים בתיק סעיף השוחד לא מתקיים, האם אכן ידע ואישר תיק שכזה? ומה ישיב הוא כשאמר שהוא מוחזק בגרון על ידי פרקליט המדינה שי ניצן וכאשר יו”ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נווה, טען שהוא נסחט בהקשר של תיקי נתניהו?

העדות של מנדלבליט היא אבן ראשה, שאם היא קורסת, אזי התיק כולו קורס, לאורכו ולרוחבו. בשלב מסוים לא ניתן כל הזמן שחוקרים יענו לא זוכרים לא זוכרים ותשאל את מי שניהל את החקירה, וכאשר אלו מפנים לאלשיך ומנדלבליט התוצאה ברורה – השאלות שהוא ישאל הן רבות ומעניינות, שיחשפו הרבה מאד על הלך המחשבה של מי שניהלו את החקירה, ומי שניהלו את התביעה עד עתה.

הגרסה המפוקפקת לכאורה של סנ”צ בדימוס ערן קמין, לפיה הוא נפגש עם בן כספית, לא כתוצאה מזה שנודע למשטרה על ביצוע עבירה, אלא על ידי מידעים שהוא העביר אליהם, ללא אישור יועמ”ש והמשמעות היא ברורה – כל מי שפעל בניגוד לחוק יסוד הממשלה – צריך להיות מועמד לחקירה פלילית, לא רק לדין משמעתי. מי שטען בחקירה בבית המשפט כי בגלל שמדובר „בבדיקה” מקדמית, שטעונה אישור יועמ”ש, שלא קיבל אישור יועמ”ש כי חשב שלא צריך בגלל שמדובר בבדיקה, לא יכול לחסות תחת הגנות החוק או הדין הפלילי.

אם מנדלבליט יעיד שאישר את כל הפעולות, זה אומר שהוא נושא באחריות לכל הכשלים שנתגלו ובכללן העבירות, ואם לא יאשר אזי יוכח שהחקירה הייתה לא חוקית. זה אירוע דרמטי בתולדות המשפט הפלילי בישראל, ויחשוף את מערכת האכיפה ושיטותיה, את אוזלת ידה, חקירת המנהרה והבעיות בצמרת הפרקליטות והמשטרה, בשנים האחרונות.

הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, צבאי וצווארון לבן, ושימש כיו”ר הפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין