1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

„פורים, אני מחופש לגמד בתחפושת שנתפרה במכונה של סבתא בלה וסבא איציק ז”ל, בסטודיו של חיים הצלם בטירת כרמל, מצטלם לתמונת סטודיו שהיתה נהוגה בשנות ה־80”.

2. הדבר האחד שלקחת מהוריך?

„לקחתי כל כך הרבה. ההורים שלי הם כל מה שאני. אני חושב שהדבר הבולט ביותר זה להיות איש של אנשים. כל אחד מאיתנו – שלושה אחים ואחות – הפך למרכז חברתי ופתח את הלב והבית, כמו שההורים שלי נהגו ונוהגים לעשות עד היום. אני מאחל לעצמי להעביר את זה גם לילדים שלי”.

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?

„הבטחתי לעצמי לעבוד בעבודה שאני אוהב, ואני יכול לומר שרוב חיי הצלחתי. ראיתי את שניהם לא מממשים מספיק את האוצרות שגלומים בתוכם – לא פעם הרגשתי שהם ‘כלואים’ בעבודה שהם לא באים בה מספיק לידי ביטוי. מאז אני מנסה לנצל כל טיפה שחיה בתוכי ולפתח את היכולת להשתנות ולהמציא את עצמי בכל פעם מחדש”.

4. האדם שהשפיע ביותר על חייך?

„סבא איציק ז”ל – הדמות הגברית המשמעותית בחיי, שורד שואה, אדם שכבר לא מייצרים יותר. ממקימי הארץ, צנוע, שליו, עם עיניים כחולות טובות ולב שאין כמותו. לשמחתי, או לצערי, זכיתי לסעוד אותו עד ימיו האחרונים גם כשבגרתי. אני מתגעגע אליו מאוד, אבל הוא חי בתוכי לנצח”.

5. מה היה הרגע שבו ידעת – זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

„ההצגה ‘פיטר פן’, תיאטרון חיפה, אני קטנצ’יק ממש. חנוך רוזן מגלם את פיטר וחני נחמיאס את וונדי. המוזיקה, התפאורה, הקסם, חרתו על דלתות ליבי את הצורך לרגש ולהצחיק אנשים. לימים הפכתי לעוזר הבמאי של חנוך רוזן בשני פסטיגלים, ואני עדיין מתפעל מה’פיטר פן’ שחי בתוכו”.

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

„יש לי שני גלגולי חיים. לפני ואחרי הישות הדיגיטלית שלי, MISMAS, שבגינה זכיתי להיחשף לעוד קהלים. בנוכחי קל יותר לזהות רגע אחד על ציר הזמן: זה קרה כשהוזמנתי לעשות TEDX בטכניון ולספר את הסיפור שלי. הבנתי שניצחתי בזכות הדבר שכל החיים סימנו לי כמגרעה – הרגישות שלי. זו היתה גושפנקה לדבר הזה שרציתי כל החיים ולא ידעתי מה הוא, וכמובן ההורים שלי היו בקהל”.

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

„לפני יותר מעשור סיימתי מערכת יחסים משמעותית עם גבר שאהבתי – ואיתו נשבר בי גם משהו באידיליה של ‘האפלי אוור אפטר’. השבר הזה מלווה אותי לאורך השנים, כי במידה מסוימת הוא הוציא אותי מהלופ. החוסר בתחום הרומנטי נוכח ומהדהד. אני מאחל לעצמי כמו שכתב אביתר בנאי בשיר ‘אבא’: ‘אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי שלמסע הזה יהיה סוף טוב. שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה’. אמן”.

„מאחל לעצמי שהחולשה תהפוך לעוצמה”. „אבא” של אביתר בנאי

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

„בחופשת פסח, בין החטיבה לתיכון, אמא שלי שמעה שיש יום פתוח בבית הספר לאמנויות ויצו בחיפה. עד אז למדתי בטירת כרמל והייתי עוף מוזר. אמא שלי, שזיהתה מגיל צעיר, הכירה את החלומות שלי וידעה שזו ההזדמנות לתת מענה לתפילותיי. באמצע הניקיונות היא אמרה ‘בוא, הולכים’. לקחתי תיק עבודות של ציורים שלי למגמת האמנות הפלסטית ושיננתי מונולוג מתוך ‘בוסתן ספרדי’ למגמת התיאטרון, ופשוט התייצבנו. התקבלתי לשתי המגמות, בחרתי בתיאטרון – והעולם שזה פתח לי שינה לי את החיים, ללא ספק”.

המונולוג ששינה הכל. „בוסתן ספרדי”, בגרסה החדשה

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

„הבחור הראשון שהתאהבתי בו ושדרכו הבנתי שבנים מעניינים אותי. הוא בלבל אותי מאוד ושידר כל מיני סימנים שכנראה פירשתי לא נכון. היה רגע שבו הצפתי את זה, והוא אמר במבוכה שהוא ‘לא בקטע’. זה ערער אותי מאוד והיה קרקע פורייה לכל האהבות הנכזבות שבאו אחר כך”.

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

„ערך, משמעות – ככל שהשנים עוברות אני מבין שזה הדבר הכי חשוב שאדם יכול לבקש להשאיר”.

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

„אני מרגיש שאני שם מילים במקומות שלאנשים הן נגמרות. היכולת שלי למלל את הרגשות שלי, להפוך אותם למשפטים קצרים, או ארוכים, לרגעים ולחוויות – גרמה לי להבין שזה כוח העל שלי. הרגישות העצומה והיכולת להשתמש בה כדי להעניק משהו לאחרים”.

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

„‘הקוסם מארץ עוץ’ על גווניו. יש משהו עמוק מאוד במסע החיים שלנו אל עבר הדבר הזה שחסר בנו. בסוף הדרך הקוסם הכל־יכול, שהיה אמור להיות הפתרון לכל הבעיות שלנו, מתגלה כאחיזת עיניים, מעשי קוסמות ועשן. אנושי, לא חף מטעויות ובטח לא כל־יכול. בסוף מגלים שאת הדבר שאותו שביקשנו לעצמנו השגנו לבד בדרך הקשה, הלא היא דרך האבנים הצהובות, וש’אין מקום כמו הבית’. כולם רוצים לחזור הביתה בסוף”.

אין מקום כמו הבית. המחזמר „הקוסם מארץ עוץ”

13. יש אלוהים? ואם כן – מהי מערכת היחסים שלך איתו?

„אלוהים הוא משהו שנוכח בחיי מגיל צעיר, ואני יודע שיש בינינו קשר מיוחד. השנים לא עשו חיים קלים לנציגיו עלי אדמות, שניסו, מנסים וכנראה עוד ינסו להסביר לי למה אני לא עומד בסטנדרטים – אבל אני מאמין שהוא ברא אותי בצלמו ובדמותו, ושגם אני ילד שלו, למרות המורכבות שאותה חיי מביאים לשולחן”.

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

„הטבעת שנתן לי סבא איציק ז”ל. לסבא איציק היה תאום, וביחד הם שרדו את שואת יהודי אירופה בעיירה יאשי שברומניה. כשהם ניצלו מאימת הנאצים הם קנו שתי טבעות חותם זהות – זהב עם דרקון רומני כזה ו’קרניז’ כחול. הטבעות האלה היו חגיגת הניצחון של סבא ואחיו אל מול המוות. כשהתאום נפטר, סבא איציק ביקש ממני לענוד את הטבעת של אחיו – מה שקשר את הלבבות שלנו לעולמי עד. היא לא ירדה לי מהיד מגיל 14”.

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

„אנחנו בימים שבהם מציינים שלוש שנים לטבח הנורא ב־7 באוקטובר. כאיש רגיש מאוד, חייתי את הכאב שכולנו חווינו ולקחתי ללב פנים ושמות ששרדו את התופת וגם כאלה שלא. כל ‘הותר לפרסום’, כל דקה שבה חטוף היה בשבי, כל משפחה שכולה יושבת לי על הלב – ואת הסליחה הנצחית אבקש מהם. על זה ששילמו את המחיר היקר מכל”.

כמה קטנות

– אם לא ישראל – היכן?

„קל. ניו יורק”.

– אם לא עברית – איזו שפה?

„חלום שלי שאשלוט באנגלית כמו שאני שולט בעברית”.

– אם לא שם עידו – איזה שם?

„רועי. תמיד מתבלבלים, אבל מחבב את השם כי זה אחי הגדול”.

– לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?

„הנייד. סעמק”.

– מדד האושר האישי?

„רוצה לומר יותר, אבל 7 מתוך 10”.

עידו גרינברג (43) מנחה את הגרלת הלוטו בקשת 12, מנחה אורח ב”העולם הבוקר” ברשת 13 ומופיע עם הרצאתו „הסיפור מאחורי #משפטאחדביום”

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו