הבחירות הן לא הזמן להימורים

רגע לפני ההכרעה בקלפי, חשוב לזכור את ההבדל בין סיכון מחושב להימור מסוכן. הכעס על מפלגות הבית מובן, אבל הצבעת מחאה עלולה להוביל לתוצאה שלא ניתן יהיה לתקן. בבחירות גורליות, האחריות לעתיד המדינה חייבת לגבור על התסכול.

– 2 דקות

אנחנו נמצאים בישורת האחרונה לקראת הבחירות, הגורליות ביותר שידענו בשנים האחרונות. הקמפיינים כבר מיצו את עצמם, ולא נראה שיש להם עוד מה לחדש. הגענו לרגע האמת, רגע ההחלטה.

עד עכשיו היו לא מעטים בתוכנו שהייתה להם ביקורת על מפלגות הבית הפוליטי הטבעי שלהם, ובמהלך הקמפיין כבר היה מנוי וגמור עמם שהם הולכים להצביע הצבעת מחאה – ליריב, לאיפכא מסתברא – גם אם לא בטוח שהתנהלותו תהיה טובה יותר עבורם. או למפלגות שספק אם יעברו את אחוז החסימה ועלולים להפיל את הגוש כולו. הם כועסים ומתוסכלים ומנוי וגמור עמם להעניש את הבית הפוליטי הטבעי שלהם.

יש ביניהם כאלה שמשכנעים את עצמם ב”ק”נ טעמים” שהם צודקים, וחלילה להם מלשנות את דעתם. אבל אצל רבים אחרים, כאשר מגיעים לישורת האחרונה, ברגע האמת הם עושים את השיקול האחרון שלפני ההחלטה הסופית, מבינים שמדובר בבחירות גורליות לעתיד המדינה בעשרות השנים הבאות, בתחומי הזהות היהודית של המדינה, הביטחון, ההתיישבות והכלכלה, ושזו אינה השעה לקבל החלטות מתוך כעס ותסכול או להצביע הצבעת מחאה. במקום זאת, צריך לגלות אחריות לגורל המדינה ולא להעמיד אותה בסכנה. לכן הם מחשבים מסלול מחדש ושבים הביתה – חוזרים לבחור בבית הפוליטי הטבעי שלהם.

במשך שנים לימדתי את פקודיי ומתורגליי איך מקבלים החלטות באזורי סכנה, מול מצב עתידי מעורפל ובתנאי חוסר ודאות, לנוכח הקושי להמחיש את השלכותיה ומחירה של ההחלטה ואת תוצאותיה הגורליות. במצב הזה אצל חלק מהאנשים יש נטייה לשאננות ולהמעיט בסכנה, ואצל אחרים יש נטייה להעצים את הסכנה.

לימדתי שיש הבדל גדול בין „הימור” לבין נטילת „סיכון מחושב”. נטילת „סיכון מחושב” היא כאשר המחליט מקבל החלטה, שאם יתברר שהיא הייתה שגויה, תהיה לו אפשרות לחזור ולתקן ולהשיב את המצב לקדמותו ולנטרל את הסכנה. „הימור” הוא החלטה שאם יתברר בדיעבד שהיא הייתה שגויה, למחליט לא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו ולנטרל את הסכנה. ישנה תופעה מוכרת: כאשר חלילה הסכנה אכן מתממשת, עדיין המחליט מופתע וכועס, אבל אז כבר מאוחר מדי, כי אין אפשרות לשנות. נכון שבמקרים מסוימים „המעז מנצח”, אבל פעמים רבות הוא גם נופל ללא תקנה, ולכן צריך, עד כמה שאפשר, ללכת על בטוח.

הבחירות הללו הן בין גושים: בין הגוש הימני־אמוני לבין גוש השינוי של המרכז־שמאל, שגם המפלגות הערביות הן חלק בלתי נפרד ממנו. המפלגות הערביות הללו לא יאפשרו לפעול בנחישות מול הגזרות הפתוחות ומול אויבינו ומעוניינים לבטל את זהותה היהודי של המדינה.

בגוש הזה ישנה גם מפלגה שכנראה תהיה מרכזית בו. מנהיגה מאיים, בצורה מפורשת, שלאחר הבחירות ידרוש את תיק הביטחון, יחתור להקמת מדינה פלשתינאית, ירדוף את הציבור הדתי־לאומי הפטריוטי, שהקיז את דמו במלחמה, יפנה את המאחזים והחוות שהוקמו לאחרונה ביו”ש, יסגור את מכינת עלי, ששיכלה עשרות מבוגריה, יפטר את ראש השב”כ דוד זיני, שכל חטאו הוא היותו דתי־לאומי, יסגור את אמצעי התקשורת הלאומיים, כמו ערוץ 14, הקול המשקף את דעותיהם של יותר ממחצית העם, וידרוש לחנך מחדש את בני הציבור הדתי־לאומי לחינוך „דמוקרטי־ליברלי”, כמיטב המסורת הבולשביקית. הוא הודיע שיסלק את הדת מהמרחב הציבורי ויפריד את הדת מהמדינה. חברים אחרים שם כבר הצהירו שצריך גם לפרק את מסלול ישיבות ההסדר, ושהם יחוקקו חוק אנטי דמוקרטי שימנע מחלק מהעם את האפשרות לבחור את הנציג שבו הוא חפץ. וזו רק רשימה חלקית.

ההלכה היהודית וההיגיון האנושי מחייבים להתייחס לכל איום ולכל סכנה ברצינות, לא להיות שאננים ולהתגונן מפניהם – „מִיחַשׁ לֵיהּ מִיבָּעֵי” (נידה ס”א ע”א) ו”אין סומכין על הנס” (שבת ל”ב ע”א). לכן הצטווינו לעשות מעקה לגג הבית: „כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ” (דברים כ”ב, ח’). „ועל כן תצונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מוות בפשיעותינו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס, ואמרו זיכרונם לברכה (תורת כהנים, אמור, פרשתא ח’): „שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס!” (ספר החינוך מצוה תקמו).

עלינו להימנע משאננות ולזכור כי בכל הקשור לסכנה יש לנקוט לחומרה, ולזכור כי „אם יש ספק – אין ספק”.

אולם, אף על פי כן, יש שיתייחסו לאיום המסוכן בהכחשה ובהדחקה, וימצאו לעצמם הסבר רציונלי מדוע מדובר באיום סרק, שאינו ממשי ושלא הגיוני שימומש. מי שלוקח את האיום ברצינות נחשב בעיניהם לפרנואיד חסר אמונה, שרואה צל הרים כהרים. על כך נאמר: „וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה” (דברים כ”ט, י”ח).

עלינו לקיים את צו התורה: „הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ” (דברים ל’, י”ט). יש לבחור בחיים ולהימנע מלקחת סיכונים מיותרים.

בימים שבהם אנו מגיעים לישורת האחרונה, יש לנו הזדמנות אחרונה לקחת אחריות ולקבל את ההחלטה הנכונה כדי למנוע את הסכנה, ולא להחמיץ את השעה, שאחריה, חלילה, לא נוכל לשנות את המצב. לשוב הביתה לתת את קולנו רק למפלגה בגוש הימני אמוני ולא לבזבז את הקול ולהצביע למפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה, שקולות המצביעים שלה ילכו לפח, ויחסרו לגוש.

שנזכה, בעזרת ה’, לבחירות טובות לעם ישראל, שיקדמו אותו בתחומי הזהות היהודית, הביטחון, ההתיישבות והכלכלה. ויתקיים בנו מאמר הנביא:

„וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם, וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם, וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ” (עמוס ט’, י”ד-ט”ו).