סיפור יוצא דופן של השגחה פרטית, המתחיל בנסיעה תמימה ברכבת ומסתיים בהצלת חיים בתקופת השואה, סיפר הרב אברהם אבא וינגורט, תלמידו ומוציא לאור כתביו של הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ”ל, בעל ה”שרידי אש”.
הרב וינגורט הדגיש כי שמע את הסיפור ישירות מפי בעל ה”שרידי אש”, כאשר האחרון סיפר אותו בפני תלמידי ישיבת עץ חיים במונטרה שבשווייץ.
תחילתו של המעשה בשנות צעירותו של הרב ויינברג, בעת שלמד בישיבת סלבודקה. באחת מנסיעותיו ברכבת ביקש לוודא כי הוא נוסע ליעדו. הוא פנה אל מבקר הכרטיסים ושאל אם הרכבת אכן מגיעה למקום המבוקש.
המבקר השיב במילה אחת ברוסית: „דא”, שפירושה „כן”. אלא שהבחור הצעיר לא ידע רוסית, וסבר כי הכוונה למילה ביידיש שמשמעותה „כאן”.
בעקבות אי-ההבנה ירד בתחנה הראשונה, ומצא את עצמו בכפר נידח, הרחק מיעדו. „והייתה שם חבורה של שקצים”, סיפר הרב וינגורט מפי רבו. „והוא יהודי שהיה לבוש כמו יהודי… והתנפלו עליו. במשך חצי לילה הם נתנו לו מכות, ובקושי יצא בחיים”.
החוויה הקשה הותירה בו רושם עמוק. הרב ויינברג הבין כי חוסר ידיעת השפה הרוסית עלול לסכן את חייו, והחליט לעשות מעשה: לעזוב זמנית את לימודיו בישיבה ולנסוע לעיר גרודנו כדי ללמוד רוסית.
אלא שדווקא שם חיכתה לו פגישה בלתי צפויה. באחד הימים נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד שליח שהודיע לו כי מרן ה”חפץ חיים” מבקש לראותו. הרב ויינברג נבהל. „מה רוצה החפץ חיים ממני? הבנתי שמשהו פה מתבשל”, תיאר לימים את תחושותיו.
כאשר נכנס לחדרו של החפץ חיים, קם גדול הדור לכבודו. הדבר רק הגביר את חששותיו. החפץ חיים שאל אותו מדוע הגיע לגרודנו, והרב ויינברג השיב כי בא ללמוד רוסית. כשנשאל מדוע הדבר נחוץ לו, סיפר על הטעות ברכבת ועל המכות שספג בעקבותיה.
תגובתו של החפץ חיים הייתה מפתיעה. „אתה צודק, צריך לדעת רוסית”, אמר לו, אך מיד הוסיף והזכיר את לימוד התורה: „ש”ס בבלי וירושלמי צריך לדעת, וריטב”א ורשב”א ורמב”ן צריך לדעת… בשביל מי כתבו כל הגדולים האלו, אם לא בשביל בחורים מוכשרים כמוך?”
למשמע הדברים פרץ הרב ויינברג בבכי. הרב וינגורט העיד כי כאשר רבו חזר וסיפר את המעמד, עשרות שנים לאחר מכן, „הוא עצמו פרץ בבכי”.
אולם הסיפור לא הסתיים שם. במלחמת העולם השנייה נלקח הרב ויינברג לשבי הגרמני. בשל הדרכון הרוסי שהיה ברשותו, לא נשלח לאושוויץ, אלא הוחזק במחנה שבויים בגרמניה, שבו נדרשו האסירים לבצע עבודות קשות.
במחנה פגש אדם ששימש בעבר כמזכירו של הסופר הרוסי המפורסם לב טולסטוי. בזכות הרוסית שלמד בצעירותו הצליח הרב ויינברג לשוחח עמו וליצור איתו קשר אישי.
המזכיר, שהיה מקורב לסוהרים הגרמנים, התרשם מאוד מחוכמתו של הרב ופנה אליהם בבקשה מיוחדת. „אני מבקש מכם, תחוסו על היהודי הזה. הוא יהודי עם ראש בלתי רגיל, ואל תעבידו אותו בעבודות קשות”, שחזר הרב וינגורט.
לדבריו, אותה התערבות הצילה את חייו של בעל ה”שרידי אש”. אף שיצא מהשבי פגוע מאוד, הוא שרד את התקופה הקשה.
בסיום הסיפור הצביע הרב וינגורט על שרשרת האירועים הבלתי נתפסת: הטעות ברכבת הובילה למכות, המכות הובילו ללימוד רוסית, וידיעת הרוסית הפכה כעבור שנים לאמצעי הצלה. „אז תראו איזה סיפור של השגחה מופלאה”, אמר. דווקא האירוע שנראה בשעתו כאסון חסר פשר הפך, שנים לאחר מכן, לחלק משרשרת האירועים שהביאה להצלתו של אחד מגדולי התורה בדור האחרון.
