1. לעיתים יש משחקים שהאירוע המשמעותי במהלכם הוא לא בין הקבוצות, אלא סביב הקהל. כך קרה בין בית”ר ירושלים להפועל פתח תקווה ביום ראשון. בית”ר ניצחה 0:1 ושיפרה עמדות, אבל שם נגמר עיסוקנו במשחק עצמו. עוד לפניו הגיעה דוגמה נוספת לתעדוף לו אוהדי בית”ר.
מספר אוהדים קנו כרטיסים ליציע אוהדי פ”ת, ומשהחל עימות בין הצדדים ועם אנשי האבטחה, זה גלש לירידה לכר הדשא. בתגובה הצטרפו עוד עשרות אוהדי בית”ר ועשו ככל העולה על רוחם עם אלימות אופיינית, ולמרבה ההפתעה, איש לא עוכב או נעצר. כמובן שהאירוע גם לא שודר והובא לידיעת הציבור דרך סרטונים מהמגרש, בשל הצורך הצבוע והאבסורדי של המינהלת להגן על המוצר בכל מחיר. גם כשזה שקר, גם כשמסתירים את המציאות. אין עוד קהל שזוכה ליחס כזה. לכפפות של משי.
גם על זה הבחירות. על שוויון בפני החוק. ברחוב וביציע. שוויון שלא קיים כבר ארבע שנים. הרי כך יעשה לקבוצה שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ובשמו השני שר הטיקטוק, רוצה ביקרה. הרי הפועל באר שבע נענשה בהפסד טכני על התפרעות אוהדים נגד בני סכנין, הדרבי התל-אביבי ההוא פוצץ בשל התפרעות אוהדי הפועל תל אביב והיא ספגה הפסד טכני, ורק אצל אוהדי בית”ר דממה. יש למישהו ספק שקבוצה אחרת היתה נענשת בחומרה? יש למישהו ספק שאוהדי קבוצה אחרת היו נעצרים בהמוניהם? ספק רב אם לבית”ר יורידו נקודות, אבל היחס כלפיה יישמר. חייבים שינוי.
מישהו יודע מה קורה עכשו באצטדיון המושבה?
ראש הממשלה בנימין נתניהו הסית בעבר עם הציטוט „יש לנו מדינה עם צבא ולא צבא שיש לו מדינה”. אותו הדבר תקף גם לבן גביר-משטרה-בית”ר ירושלים. כרגע, המשטרה היא קודם כל של בן גביר, קודם כל של בית”ר, ואז, אולי, של כל השאר. הגיע הזמן שהסדר יחזור על כנו.
2. אחרי רצף מרשים של ארבעה ניצחונות שהעלו אותה לפסגה למחזור אחד, מכבי חיפה יצאה לרצף משחקים קשים שנועד לבחון אם היא הדבר האמיתי. אתמול בסמי עופר מול הפועל באר שבע היא נכשלה בענק כבר במבחן הראשון. 5:2 אחרי בליץ של האלופה במחצית השנייה חשף את כל הבעיות של הירוקים, את כל הבעיות של ברק בכר.
לחיפה יש שני זרי על, ברוניניו ופדרו ברזאו. בינגו של ליאור רפאלוב אחרי גל של ביקורות מוצדקות על הסגל שבנה. אבל לא מדובר בקבוצה. אין תלכיד שמאגד את הדבר הזה שנקרא מכבי חיפה של ברק בכר. ההגנה שלה נחשפה במערומיה אמש, שוב, כמו גם הקישור הרך. עלי מוחמד רחוק משיאו, איתן אזולאי לא שחקן לרמות שחיפה טוענת שהיא שואפת אליהן. ואם אין הברקה של הפורטוגלי או הברזילאי, לחיפה יהיה קשה למכור משהו מול קבוצה אמיתית.
והפועל באר שבע היא קבוצה אמיתית. חרף התוצאה, היא לא הבריקה אתמול. היא פשוט זיהתה טרף קל, והכתה בו שוב ושוב, כמתאגרף שמפיל את יריבו על הקנבס ולא משחרר ממנו. שש דקות של חבטות ללא רחמים, זה כל מה שהיא היתה צריכה כדי להותיר את חיפה על החבלים, ואת בכר חסר אונים. סביר כי באר שבע תתקשה להציג יכולת ברמה גבוהה כל עוד היא משחקת בשתי מסגרות. אבל היכולת שלה לקום אתמול בגאון אחרי התבוסה לאוניון סן ז’ילואז בליגה האירופית מעוררת השתאות. אלופה גאה.
3. מול בית”ר ובני סכנין איימה מכבי תל אביב 48 פעמים על העשר, אבל לא הצליחה לכבוש שער אחד לרפואה. בשבת מול הפועל חיפה, הפקק השתחרר. שישייה מ-24 איומים, תשעה מהם למסגרת, ואנחת רווחה לקני מילר שבזכות ההפסד של מכבי חיפה גם חזר לפסגה. ולמרות שמחזיקת הגביע שיחקה היטב גם בשני המשחקים הקודמים, יש שינוי ששווה לשים לב אליו: אלעד מדמון שפתח בהרכב על חשבונו של אסטר סוקלר.
החלוץ בן ה-22, שלא הרבה לקבל הזדמנויות, כבש ובישל, אבל עשה הרבה יותר מכך. הוא לא חלוץ 9 קלאסי כמו סוקלר, או דור תורג’מן, או רבים אחרים שנוסו בשנים האחרונות ולא הצליחו. אבל מדמון הוא חלוץ מסוג שונה. מעין 9.5, כזה שיוצא מהרחבה באופן תדיר, כזה שהנגיעה שלו והדריבל שלו הן החוזקות. וכזה שיכול לספק התאמה מושלמת לדור פרץ, שלוקח לחלוצים את שטח המחיה שלהם. כעת נותר לראות אם מילר ימשיך בניסוי.
4. הפועל תל אביב שוב ניצחה, הפעם 0:3 את הפועל ירושלים, שוב לא ספגה, ומחזיקה בהגנה הטובה בליגה. מאז התבוסה בדרבי הקבוצה של אליניב ברדה שומרת על יציבות מרשימה, כזו שהציבה אותה במקום השני בטבלה, מרחק של נקודה בלבד ממכבי תל אביב, אך לצד זאת גם לא פגשה במשוכה משמעותית. ביום חמישי היא תפגוש את הצהובים לדרבי נוסף, הפעם בגמר גביע הטוטו, כשמיד לאחר מכן יגיעו משחקים מול מכבי חיפה והפועל באר שבע. אם היא תצלח גם את הרצף הזה, אף אחד כבר לא יוכל להתעלם ממנה.
