מדענים הבוחנים עצמות דינוזאור זיהו מה שנראה כתאי דם אדומים מאובנים ועקבות של מולקולה שהעניקה לדם את צבע הארגמן הייחודי לו. זה נשמע אולי כמו תיאור השואב השראה מהסרט „פארק היורה”, אך זה בדיוק הממצא שחוקרים טוענים שגילו לאחר שניתחו את עצמות הרגל האחורית של אראטאזאורוס, דינוזאור טורף קטן, שחי ומת לפני 115 מיליון שנה באזור שהוא כיום צפון־מזרח ברזיל.
תצלומי מיקרוסקופ אלקטרונים של עצמות האראטאזאורוס חשפו מבנים עגולים קטנים המזכירים תאי דם אדומים בתוך תעלות דקיקות שבהן עברו כלי דם. בדיקות כימיות זיהו נוכחות של הֶם (heme) – תרכובת אורגנית המאפשרת להמוגלובין לשאת חמצן בגוף. אראטאזאורוס היה דינוזאור דו־רגלי שאורכו הגיע בבגרותו לכשלושה מטרים. פרטי המחקר פורסמו באחרונה בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.
טענות כאלה נחשבות לשנויות במחלוקת משום שרקמות ומולקולות ביולוגיות נוטות להתפרק במהירות, ולעתים קרובות אינן מותירות עקבות במאובנים עתיקים. אולם אם יאומתו, הן יפתחו אפיקים חדשים לחלוטין בפני המדע ויאפשרו לחוקרים לבחון את הרכב הדם של הדינוזאורים, את חילוף החומרים שלהם ואפילו את רמות הפעילות שלהם.
„אנו חוזים בהדהוד מינרלי ומולקולרי של הביולוגיה המקורית של הדינוזאור”, אומרת פרופ’ קליטי גרייס מאוניברסיטת קרטין במערב אוסטרליה, שעמדה בראש צוות המחקר. „תאי דם אדומים מאובנים בעלי הרכב כימי מובחן הקשור להֶם מעולם לא נמצאו בסביבתם הטבעית בשום מאובן, ובוודאי שלא בדינוזאור. זוהי בכורה עולמית”.
השרידים המאובנים של האראטאזאורוס התגלו במכרה ב־2008 ומאז הם שמורים במוזיאון הלאומי של ברזיל, שם ממשיכים חוקרים לבחון אותם. החשד של גרייס וצוותה כי הם מביטים בתאי דם אדומים התחזק לאחר שתוצאות הבדיקות הכימיות חזרו חיוביות. הבדיקות איתרו גם עקבות של חומצות אמינו המשמשות אבני בניין לקולגן, חלבון מרכזי ברקמות חיבור וברקמות אחרות.
אם המבנים הם אכן תאי דם אדומים מאובנים, כפי שסבורים החוקרים, עולה השאלה כיצד השתמרו. לפי גרייס, תרכובת מנגן בשם האוסמניט (hausmannite), שנוצרה בתוך תאי הדם ומסביבם, עשויה הייתה לסייע בייצובם לפני תהליך ההתאבנות. לדבריה, ייתכן שאותו תהליך תרם גם לשימור חומצות האמינו.
המאמר המדעי כבר מעורר פולמוס. פרופ’ מרי שווייצר מאוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט בארה”ב, שגילתה בעבר שרידי כלי דם ורקמות רכות במאובני דינוזאורים, אינה משוכנעת שגרייס ועמיתיה מצאו תאי דם אדומים. סיבה אחת לספקותיה היא שתאי דם של דינוזאור אמורים להיות בעלי „בליטה גרעינית” המקנה להם מראה דמוי כיפה משני הצדדים. המבנים שמצאה גרייס הם קעורים, מה שמרמז כי ייתכן שמדובר במשהו אחר.
שווייצר השתכנעה יותר מגילוי ההֶם וחומצות האמינו של הקולגן בעצם, וציינה כי עוד רב הנסתר על הגלוי במאובנים שהשתמרו היטב. „המוסכמה המדעית בפליאונטולוגיה, שלפיה כל החומרים האורגניים האנדוגניים (תרכובות הנוצרות או מיוצרות באופן טבעי בתוך הגוף החי) נעלמים בתוך מיליון שנה או פחות, מאותגרת באופן קבוע. היא תוסיף להתערער ככל שהשימוש בטכנולוגיות מתקדמות לבחינת דגימות פליאונטולוגיות יהפוך לשגרתי יותר”.
שאלה נוספת שמעלה המחקר היא אילו חומרים ביולוגיים אחרים עשויים להסתתר באוספי מאובנים ברחבי העולם. גרייס קוראת לזהירות רבה בעניין זה ומדגישה כי עבודתה אינה מרמזת שמולקולות ביולוגיות גדולות, כגון חלבונים או DNA, שורדות במאובנים עתיקים. „כל טענה יוצאת דופן זקוקה לראיות אנליטיות יוצאות דופן”, הדגישה. „המטרה אינה למצוא DNA בסגנון ‘פארק היורה’, אלא לקבוע כמה מידע מולקולרי אותנטי יכול להשתמר לאורך זמן”.
