האם התכלת המקורית של מצוות הציצית התגלתה מחדש? הרב צדוק אליאס, המלמד בישיבה הגבוהה במצפה יריחו קרוב ל־30 שנה, התייחס בפודקאסט „נקודות חיבור” לתעלומת התכלת, לראיות לזיהוי חילזון הארגמון קהה־הקוצים ולשאלה מדוע רבים מגדולי ישראל עדיין אינם מורים להטילה בציצית.
הרב סיפר כי החל לעסוק בנושא לפני כ־40 שנה, במסגרת עבודתו על מהדורה של ספר מצוות גדול (סמ”ג). „נכנסתי לסוגיה של זיהוי התכלת, והשתכנעתי מעל לכל ספק שהזיהוי שהתפרסם באותם ימים של הארגמון קהה־הקוצים הוא הזיהוי הנכון מאוד של התכלת”.
למרות הביטחון בזיהוי, הרב הודה כי במשך שנים נמנע מלהטיל תכלת בעצמו. „אני לא העזתי להטיל תכלת בציצית, למרות שהייתי בטוח לחלוטין שזו התכלת. לקח לי קרוב ל־15 שנה. באיזשהו שלב החלטתי שאני לא יכול להמשיך ככה. או שזה אמיתי, אז אני חייב לשים את זה”.
לדבריו, בתחילה היה כמעט היחיד בישיבה שהטיל תכלת, ואף עשה זאת בהסתר. בהמשך הצטרפו תלמידים ורבנים נוספים, ובהם ראש הישיבה הרב שבתי סבתו.
הרב אליאס שיתף גם בתעלומה שהעסיקה אותו במשך כ־12 שנה. לדבריו, התקשה להבין כיצד צדו בעבר את חילזון התכלת באמצעות רשתות, כפי שמתואר בגמרא, כאשר החילזון נמצא בקרקעית הים. „הייתה לי שאלה אחת שקרוב ל־12 שנה לא מצאתי לה פתרון”, סיפר. במהלך ביקור עם אשתו במוזיאון הימי בחוף דור נחשף להסבר על שיטת הציד הקדומה: הנחת רשתות עם פיתיונות בקרקעית הים, שאליהן זחלו החילזונות, והעלאתן לאחר כשבועיים. „התברר להפתעתי שאכן צדו אותו עם רשתות”, אמר, והסביר כי בכך נפתרה הקושיה שליוותה אותו במשך שנים.
בהמשך השיחה נשאל הרב מדוע רוב הציבור עדיין אינו מטיל תכלת, ומדוע רבים מהפוסקים הגדולים לא הורו לעשות זאת. „רוב הפוסקים הגדולים לא אמרו לשים תכלת”, ציין. לדבריו, נראה כי חלק מהפוסקים העדיפו שלא להכריע בסוגיה לאחר שהתכלת נגנזה מעם ישראל במשך כ־1,500 שנה.
עם זאת, הרב אליאס הצביע על שינוי שמתרחש לדבריו בשנים האחרונות, גם מחוץ לציבור הדתי־לאומי. „לאחרונה ראיתי גם בציבור החרדי הליטאי, בישיבות ליטאיות, שמטילים את התכלת של ארגמון קהה־הקוצים. ראיתי גם לאחרונה ספרדים תורניים שמטילים את התכלת”.
הרב שיתף בסיפור על מפגש עם רב ספרדי חרדי, נכדו של אחד מפוסקי הדור, שראה אותו עם תכלת ואמר לו: „אתם אנשי הגאולה. אתם מטילים תכלת, אתם מושכים לכיוון של הגאולה”.
„לא האמנתי למה שאני שומע”, סיפר הרב אליאס. „אחר כך ראיתי שבאמת הוא בעצמו התחיל להטיל תכלת בציצית שלו”.
את התופעה השווה הרב לתהליך שיבת עם ישראל לארצו. „יש את השריקה של התכלת. זה לא מגיע לפוסקים, אבל האנשים קולטים את השריקה הזאת של התכלת, שהיא אחד מסימני הגאולה”.
„התכלת מתפשטת לאט לאט, זה לא נעצר, זה מתפשט יותר ויותר. ממש כמו הגאולה. גאולתן של ישראל מתפשטת קמעא קמעא, אז גם התכלת מתפשטת קמעא קמעא”.
בסיום דבריו הדגיש הרב את משמעותה הרוחנית של המצווה: „התכלת הזאת מסמלת את מלכות השם. והתכלת שהיא מתפשטת והולכת, זה אומר שמלכות השם מתקדמת והולכת”.
